|
השבוע האחרון היה שקט. אפילו אורב, מצפה להתגלות.
|
ואני כבר לא יכול
לגעת בלי לדקור
ללטף בלי לשרוט
|
הכאב של שתיים בלילה
כשכל רגע אתה כמעט שומע
את הדפיקה הרכה על הדלת
|
ומדי פעם,
להרים פיסה,
למחות את משקעי הזמן מפני
שהיו
|
וכשמכבים את החושך, והאור לא מגיע
|
מלא הכל בלבן הזה
שאני כל כך אוהב.
|
אין מקום יותר
בסדק הצר הזה
|
ונדמה כי העולם כולו אפור-
אך לא.
|
מדי עופרת
כיפת בטון
וזכרונות.
|
אבל
כשזה לא קורה
והמילים לא בא להן לבוא
|
משובץ טביעות רגל
קולות קורעים
מתהומות הזמן
|
סגרי את הארון
שבמטבח, גם המגירות
|
רעד קל
גלים של רוח
בין מרפק וזרוע
|
גם אם
רק לפני רגע
נחלם
נשלח
|
חושב, אולי צוחק,
אולי סתם משתזף לעין הלילה
|
לפעמים זה
רק הדמיון הפרוע שלך.
|
אוניברסיטת אדינבורו, אוגוסט 02'
|
קרייסטצ'רץ'
ערב השנה החדשה 2002
|
צילום לילה, ניו-יורק
ינואר 2001
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אם תרצי שארעה
לך את העייר
האפור...
הרועה ואינו
נרעה. |
|
