|
אדי ישב על קצהו של כסא עץ גבוה בחנות הכלבו. מאוורר התקרה
ניהל דו-קרב זמזומים עם ארבעה-עשר זבובים ממורמרים שפיזזו להם
מקונה לקונה. זה פשוט, חשב, רק אחליק לי למחלקת כלי הבית,
אשלוף סכין ארוכה ממדף התצוגה ואוכל לששוב להיות ילד...
|
The moon rises high and tides of panic wash over. I blink
too much, I think. Have I slept? Damn it! A week could have
passed, seven suns gone unnoticed. How far is it? I turn to
them with my whispering question.
|
זה היה יום כזה יפה. קרני השמש ליטפו את עלי הדקלים הגבוהים
והשוו לכל משטח מתכתי גוון זהוב מסנוור. רוח חמימה של בוקר
הפיצה את ברכת האביב, שוטפת וגורפת גרגרי אבק קטנים. זה היה
יום טוב להיות דקל, או גרגר אבק, אבל לא ראלף. במיוחד ראלף
כהן. זה בהחלט לא היה יום
|
לא, בגג העולם אין קיבוצניקים ואין דודים מחו"ל, לכמותם יש
מקום מועט במיוחד במטאפורות למיניהן, בייחוד אלו שאינן נוגעות
לרעפים, או רפתות
|
כידוע, סיפור אהבה דורש לפחות שני אנשים, או איש אחד ומראה, או
איש אחד וסנדוויץ'. לכן, הרי צועדת לה בצעדים בטוחים ובחצאית
מיני לבנה חציו השני של הסיפור, בצדו השני של הרחוב. ובין אשה
רחבת מימדים בשמלה סגולה ואיש זקן עם תיבת עץ, הבחין ג'ימי
במחזה הפלאים מעבר
|
רובוט ניקוי עבר במסדרון שבו ישבו, מותיר אחריו רצפה מקורצפת
ומבריקה, ממנה השתקפו סוליות נעליהם. "זה עולם של רובוטים,
ארטמוס, הם לקחו את מקומנו. אנחנו בנינו לנו עולם, והותרנו את
עצמנו בחוץ."
|
סוסיהם דהרו בשורה אופקית. שמותיהם הם מותרות בעולמם, שם
השתיקה מכסה על בצע הכסף והשפתיים נושפות על אקדח מעשן. נאמר
רק שאחד ענד סביב צווארו מזכרת מאמו. אחד לפת אקדח עייף שהוריש
לו אביו. אחד היה מכין מצבות במקצועו. והרביעי. הרביעי ידע לאן
הם הולכים
|
כמה ימים אחרי זה התחלתי לחשוב, בוא'נה, זה שמישהי תאהב אותך
תמיד, זה אחלה של דבר, אבל איך אתה יודע שהיא מקיימת?
|
There are no nights in this world,
For I lay awake.
There is no peace in this world,
For my soul is troubled.
|
Such gullibility is required
From the world around us,
For us to believe such a Conjured
Expression: "I Love You"
|
Do not worry son,
and have no fear in mind,
when you've stripped your life
of all their joy and only trouble find.
|
Lonelyness can cover any distance.
Love could hardly cover one man
under one sheet.
|
A pure old song would do no wrong,
As not to miss with eyes we kiss.
Strangers, in a stranger land,
Reaching out with trembling hands
|
אלוהים בחר בשבעה ימים
לברוא את העולם
אם היה בוחר שלושה
ודאי היינו עם סגולה תזזיתי ונמרץ
|
עננים נמשכים על חוט דיג ארוך
ומנוע מהמהם בהיחבא עושה לי שמיים
|
דמעות, בטלות הדמעות, איני יודע פירושן
דמעות מעומקו של ייאוש שמימי
ניעורו בלב ונאספו לעיניים
במבט על שדות שמחת הסתיו
ומחשבה על הימים שהיו ואינם
|
אך אנחנו עומדים מנגד,
תרים ברחובות קרים
אחר תווי פניה המוכרים
של זו שחלפה מידנו
|
כבר הוא רגיל לקור
ואת הראייה המטושטשת מדמעות
ישוב ויטשטש חול הקרקעית.
|
Until all the suffering shall trickle out of our bleeding
wounds and be seen, when we finally stop applauding
destruction and blondes and notice our own
Black-Blind-Beating hearts can take no more.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "רבע לארבע".
- "מה?"
- "רבע לארבע".
- "אה, תודה". |
|
