|
איש לא ידע את שמו האמיתי של הקבצן. למעשה, איש לא ידע את שמו
כלל. ההולכים והשבים נהגו לברכו במבטים מפוחדים ומלאי רחמים
בלבד.
|
בלילות הקיץ של סוף ספטמבר לעיתים יורד גשם. אני זוכר יום חם,
מעט לפני ראש השנה. באותם ימים כבר ניתן היה לשמוע את גלי הים.
ידעתי כי אינם רגועים, כי הם יודעים שמתקרב סוף הקיץ.
|
"תסתובב!" הוא צרח בקולו הנמוך "תסתכל אלי!". היד הסתובבה
לכיוונו. "מה? מה אתה רוצה ממני? מה? אתה רוצה עוד פעם
להתלונן? כל הזמן יש לך תלונות" היד אמרה לו בכעס ובקול הנשי
שלה.
|
בכל פעם אחרי העבודה היה נוהג מר לוי לקנות פלאפל בעיר, לשבת
על אותו שולחן קטן שבשפת המדרכה ולאכול. היה תמיד עוזב את
העבודה בזמן, בדיוק בשעה תשע, והיה מספיק לעלות על האוטובוס
הביתה לפרברים בדיוק בשעה תשע וחצי, כשהוא כבר שבע. אבל היום
לא יצא מעבודתו בזמן, אל
|
במרכז השולחן הריק ישב המכתב. לא היה לה את האומץ עדיין לקרוא
אותו. מאז שפתחה אותו היא ישבה ובהתה. המכתב ישב פתוח, מקופל
למחצה ומונח על המעטפה במרכז השולחן. פינותיו היו מקומטים
והעידו על הדרך הארוכה שבוודאי עבר. היא הבחינה שנראה כאילו
מישהו ניסה לישר
|
Trying to be shakespear
down by the port
but the words are to long and the lines are too short
|
אם היית הולך יד ביד
עם וירג'ל
|
אני אדם של האופרה,
אינני איש של שיר,
אשר נמהר ונגמר
מבלי להשאיר דבר מלבד הכמיהה לאופרה.
|
בבית
שבין כל הבתים
שבעיר
שבין כל הערים
|
היא בא אלי
אם ראשה כלפי מטה
ובבגדים שחורים
|
ביום,
כשאני חולם את חלומי, אינני
עצמי ואינני
עתידי ואינני
אלה נביא שקר מאומן
|
שמעתי דרך אלף נפשות
שאתה עצוב.
אבל דרך אלף נפשות
|
ארז יושב באוהל הראשון.
(שממילא נראה כמו כל השאר)
יושב בקצה המיטה, ובבושה
מתקשר לאמא.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אתה לא תגיד לי
מה לעשות!
חרגול סכיזופרן
מעמיד את הקולות
במקומם |
|
