|
ילידת 1985.
"יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר"
(עילי בוטנר)
היא מביטה בראי, וואו, קמט חדש, יופי של מתנה ליום ההולדת, היא
כבר לא זוכרת מתי היה לה כיף לחגוג את היום הזה, אבל זה בטח
היה מזמן.
היא מחליטה להתהדר במיטב מחלצותיה ולצאת העירה, לפנק את עצמה
ביום הזה, אם לא עכשיו אז מתי? חושבת לעצמה.
|
אפילו עכשיו, אחרי הכל, הייתי רוצה לאחוז בידך
אפילו עכשיו ולו לרגע קטן להיות שוב שלך
|
מה לא הייתי נותן כדי שתהיי עכשיו כאן, איתי, קרוב
תנשקי ותחבקי ותרפאי כך באהבה שלך כל מכאוב
|
לפעמים אתה בא ורק בנגיעה
מזכיר לי שוב כמה אני פגיעה
|
רוצה עכשיו את החיים שלי בחזרה
ולהכניס את המגיפה עמוק לתוך המגירה
|
כל יום רואה אותך יושב באמצע רחוב,
לחיות איתך בבית יכול היה להיות כל כך טוב,
|
מעל ראשה היפה, המתוק, הילה
מאירה אותה באור, צללים מסביב מטילה
|
יושבת ערומה במיטה, אף אחד לא יודע על מה היא חושבת
מסתירה הכל מכולם, איש לא מבין והיא סתם שם שוכבת
ישנה לא ישנה, חולמת לא חולמת, שוכבת מנותקת
ילדה מוזרה עם איש לא מדברת, אולי היא בכלל מטומטמת
|
מסתובבת בבית ומחפשת את החושך חושך שאוכל ליפול לתוכו ולהישאר
שם עד סוף ימיי
חושך שאפשר להפליג בתוכו ולרוץ עם הדמיון חושך שיגרום לי
לדמיין אותך שם איתי, בחושך.
|
לא היה צורך ביותר ממבט אחד, מהיר, אפילו לא נגיעה, כדי להרגיש
דברים שמעולם לא הרגשתי ולא ידעתי שארגיש
|
קוראת שוב ושוב את השיר שכתב,
שיר שכתב רק בשבילי.
לא מנסה להבין את המשמעות,
רק חוזרת שוב ושוב על המילים -
מדמיינת אותן עוטפות אותי.
|
שנה וחצי אתה לא יוצא לי מהראש ואני לא יודעת מה אני מרגישה
כלפיך, אני רק יודעת שאני רוצה וצריכה אותך שם לידי, לדבר
איתך, להרגיש אותך.
|
מימיי לא הזדמן לי לדעת גבר
נעשה קשה לחיות עם הלבד בחדר
וכעת אני יושבת איתו כאן
והוא יפה ונעים הליכות ושמו יונתן
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הכלב נובח,
החתול מיילל,
החמור נוער,
הפרה גועה,
הזבוב מזמזם
ואני? קופץ.
צרצר |
|
