|
" באמת שחשבתי שנתקלתי בכל דבר אפשרי. אבל אישה שנושקת לי? מי
היה מאמין... כשאספר מעשיה זו לדיאנה אני בטוחה שהיא תשרוט לי
ותחשוב שהשתגעתי וכי אינני ילדה טובה."
|
החדר שלו היה מסודר, יותר מדי מסודר. הכל היה מונח בדיוק
במקום ובמדף, במקום קליעים ואוסף הסכינים שלו, היו תמונות שלו.
כולן במסגרות שחורות. לא הבנתי בדיוק מה גרם לו לעשות את
השינוי הזה.
גירסה שונה לחיבוק
|
יצאתי מהמיטה והתלבשתי. סגרתי את החזיה, שמתי חולצה שחורה
ארוכה ואת הג'ינס האהוב עלי. לקחתי שני מסטיקים ונעלתי כפכפים.
הכל בחיפוף, אין לי כוח להתארגן או להשקיע קצת בעצמי. הרמתי את
השפופרת וחייגתי למוניות. תוך 5 דקות הגיעה המונית ולקחה אותי
לתל אביב.
|
שם היא הייתה, ילדה בגילי (סביבות ה-15 ) עם שיער שטני ארוך
לבושה במכנס מתרחב וחולצה ארוכה, שוכבת מקופלת ליד נר נשמה
דולק מחוברת באוזניות לווקמן ובוכה
|
פוסעת בלילה ללא תחושה בגוף
לאן שיקחו אותי רגלי אהיה מאושרת.
עם אלכוהול בוורידים, עשן בראש והרבה אוויר בלב.
|
כשרסיסי כוכבים
פזורים
בשמים השחורים,
צובעים את פניך בגוון כסוף.
|
הזוכר אתה אותה שנשקה לידך
ובנשיקה זו אהבה לחשה?
|
בין יקיצה לחלום
מצאו שפתיך את שלי
|
על ענף שבור רגלי נשארו
וראשי על רצפה מאובקת.
|
תזכור אותי ככה, ילדת הנרות שלך.
|
היה לי מוריסון קטן
יפה פנים
עדין מראה
|
ארגמן וסגול רוקדים את ריקוד הבדידות ודוחקים את החיים התכולים
לפינות העולם.
אני חלקיק אבק ביקום ההולך ונעלם לאבדון.
|
אני חושבת שאני מתמודדת די יפה
ובמקום לזרוק חפצים באוויר אני נרדמת
|
בחרתי לנגן לחנים מרחפים מעל מקצבים משתנים.
כשמיתר אחד נמתח והשני רופף
|
הכר לראשי וגופי נח.
מחשבותי מתנגנות לצלילי החלום...
אנו יושבים תחת עץ ערבה בוכיה,
הנטוע בגן ירוק של גוונים סגולים ולבנים.
לאורכו נהר וסירה בודדה.
אנו הנפשות היחידות.
|
אני עדיין משוגעת, אתם שומעים?!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אם אלוהים היה
רוצה שנסתובב
ברחוב ערומים,
היינו נולדים
ככה.
מפקד אכזרית
לשעבר ביציאה
שמרנית חתרנית. |
|
