|
לא היה צריך לומר הרבה כדי שחברותי יבחינו במצב רוחי המרומם,
ולא היה דרוש הרבה כדי לגרום להן להוריד אותו, כמו שרק הן
יכולות.
"אוי, החולצה שלך קרועה!"
כן, כן, בדיוק במרכז האיזור שלא רצוי שיחשף. והחזיה שלי הייתה
חשופה לעיני כל.
|
בתחנה עמדו שלושה אנשים חוץ מאנה. שניים מהם היא זיהתה, הם
ליוו אותה כמעט כל דרכה לתחנה. איתם עמדה אישה מבוגרת שחיכתה
כנראה לאוטובוס אחר. מבעד לערפל הכבד, אנה הצליחה להבחין
ששלושתם מתבוננים בה.
|
איך אני שונאת אותו. אף פעם לא שנאתי מישהו כמו שאני שונאת
אותו.
הוא בוהה בי כל הזמן. זה כל כך מעצבן. הלוואי שהייתי יכולה
להיפטר ממנו. הוא מטומטם, אני חושבת שיש לו איזו בעיה מולדת.
|
שבוע לאחר מכן התעוררתי במיטתו של המנהל. מסתבר שאני הייתי
הריגוש החדש שלו.
התמתחתי מעט, ואז ראיתי את אמא שלי עומדת ליד המיטה. היא עמדה
זקוף, שלבה ידיים והתבוננה בי במבט כעוס.
|
שתיקה.
שתיקה מתוקה,
צורבת את העור.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שלום אלוהים, זו
אנה.
כבר שבוע שלא
אוננתי מפאת
כבוד אל אחיותיי
לנפש- הנזירות.
וכל פעם שאני
רואה את מוביל
המיים, שני
דליים מכבידים
משקלו וזרועותיו
החסונות מתפקעות
מקושי המסע,
פשוט בא לי
לקרוע את חולצתו
ומכנסיו ולבצע
בו מין אוראלי
מהיר חושני
ופראי.
עד כאן להיום.
שלך, אנה
התמימה. |
|
