|
ואני הולכת לישון
מסתתרת מאחורי הלילה
עם החושך העוטף
המעפיל את הצללים
שלי במיטתך
ושלך בגופי.
|
במחברת
המלאת נקודות שחורות
אני נותנת לאני לפרוץ.
|
האם תהיה שם אז
כשיהיה לי לבד בלילות
או כשיהיה לי לבד בערבים
שארצה לבוא לקראתך
לקבלך אהובי אלי
|
גרמת לי להרגיש
כמו סינדרלה
בריקוד עם הנסיך
ולו לרגע הרגשתי
את האושר
|
ואני מתקרבת
מושיטה את ידי,
לאופק, - מפוחדת.
שמא יברח
שמא ירתע
|
מדפים עמוסים ניירות
ספרים וחפצים
ממלאים חדר קר
|
ואני לבד
בחוצותיי
ובחוצות העיר ההומה
מטפסת במדרגות הזמן
|
ספר לי
איש
את אשר
בליבך
את עצביך
את שימחתך
את כאוביך
|
הסביבה אינה רגילה
לאמיתיות וליושר
חלקם קוראים לזה טאקט
|
ירח ט"ו באב
מלא בהידורו
מעורר בי תשוקה
שאין מענה לה...
|
ספינות שטבעו
והטביעו איתם
נשמות ומשפחות.
|
בונה את הקורים
על הדשא הירוק
ובא הלילה עם הקרה
קופא את העבודה של אתמול
ויוצר תמונה מדהימה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
היה לי דוד -
ניצול שואה -
שהצליח לצאת
ממלחמת יום
כיפור, אנטבה
ושל"ג בלי פגע,
הגיע לבוסטון,
נחטף עם כולם
אבל צנח מהמטוס
בול על בניין
מספר 7.
ברגע שהוא
התעורר, חשך
עליו עולמו.
פראייר.
אד המתאבד |
|
