|
אלף כבאים לא הצליחו לכבות. הם באים אלי לעשות מסיבות סמים
בבטן, העשן יוצא לי מהאזניים, אני נשרפת. נשרפת.
|
תובנה הזאת היתה שחורה במלוא מובן המילה,
שחורה מבפנים, רעה כזאת, אכזרית.
|
תקווה סגרה במנעול את כל מה שחשבתי, לפני כמה שנים.
|
אין לי זין לכתוב חרוזים יותר,
אין לי מוזה,
אפילו לא חלקית.
|
לעיתים עיניי עששות,
עד כלות מילתי, ודום בי
ושיריי לא ניכרים באיפוניה מושלמת.
|
לפעמים יושב שם ושותק
על מרצפות שחור לבן
|
ישבתי בכיתי באתי הלכתי חזרתי נפלתי קמתי נגמר.
|
ושוב אני כותבת
מבלי להעיף מבט בשעון.
|
אבל מה הם מבינים?
הם סתם חבורה של מפגרים.
השירים שלי מגניבים...
לא כל השירים חייבים להיות עצובים.
|
פרוזה היקרה,
לא עושה עניין מקלישאות וחרוזים,
היא בוחרת בברירת מחדל של סיפורים מהחיים.
|
מושיט יד רועדת לעבר הספל ובשני שלוקים גדולים סוגר איתנו
עניינים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
...היה ברור שזה
הסוף...
בשום אופן אי
אפשר היה
להוסיף...
זה נראה כמו
מוטציה...
אין סוף?
אלוהים?...
בעצתו של
1
קראנו לזה...
א...
צפיחית בדבש
בטיזר מתוך
הסלוגן: "המספר
האחרון" |
|
