|
הנה בא לו געגוע,
נושר מעיני כמו השלכת שלך.
|
עומדת למול מדף השירה בסלון.
'חביב אדם שנברא בצלם'
חושבת לעצמי,
|
מעגלים חיצוניים, עד פנימיים
נצבעו בעיניו, דרך ידיי
הוא פוסע לאורו, נפרד
ממני, הולך לעולמו
לאט, כל-כך לאט.
|
יש לך כבר כל מה שאפשר
לבקש.
|
עוד מילה ואהבה
שאין כאן בנמצא.
|
ועימה,
נודד בין דפים מרצדים
|
מבלי להיפגע
או לפחד
להיות
איתך
|
אני
מתהלכת בין השמות החרוטים
על מצבות לבם של אחרים.
|
לא אוכל להמשיך
עוד ועוד
להסתובב
|
בשקט יושבת, בוחנת את עומק כשרונך. תוהה מה מבדיל ביני לבינך.
אני יודעת כי זה לא רק צבע העור, גם לא השם. ההבדל ניכר במיצוי
היכולות.
|
החיים נמשכים בינות גינות קסומות,
על ספסלי עץ בקרנות רחוב.
הזמן,
נע בקצב אחר משלי
כשאתה לא כאן.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
להרוג בני אדם
זה דבר מאוד רע,
אבל מה אם הם
מאוד מאוד
מרעישים?
אני, תוהה
במוסריות האדם |
|
