[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מקאברי
התקתוק גבר. זהו. התקתוק כבר השפיע עלי. הבטתי בתליון, מביט
בתמונה ונזכר באותה מריבה שהיתה לי עם אשתי לשעבר לפני שנה;
"יניב, נמאס לי מזה!! אני היחידה שחייה כאן? מה נראה לך? תלמד
כבר לארגן את החיים שלך, סדר אותם!!" נזכרתי בדבריה, ומשפט
נוסף שלה שהדהד במוחי


לרשימת יצירות השירה החדשות
I don't believe in nonsense
which I have heard so far

But i sleep here every day
under the naked trees of pain
the shadows cover me from above
and i am covered by a demonic mask

ראי,
האין זה נפלא שנכנסנו לליבך
להוציא את אוצרותיך מגחונך

ביקורת
אני דחליל
שומר על חלקת אדמה.
למה ומה--
הלוא היא צפודה?

קינה
קנה אז ושיחק
והיום עזב
כמו תמיד זה קורה
לעת סתו

מינימליסטי
אני שוב מתלהב
וכותב.

עצב
חם ועדיין קר.
יד רוחצת יד.

ייסורים
בא לי למות

שואה
מול מסך הערפל
עיניך רואות את הכל
שיירות זוחלות על גחון
צבעי שקיעה המתערבלים באפור
מתוך ארובה הנושקת לירח אדום
שצילו נופל על דמעה של ילדון

ודבר כאן אינו צומח יפה
מלבד הכאב שאינו מרפה
כסיוט הזיות אל תפילה
שאותה אשא אל התקווה

מקום
בפלורידה וגם בטוקיו
יש אותם אנשים
יש אותן מראות
יש אותן חוויות
ויש אותם חבלים
רק המבט שונה

געגועים לדיוקן עם פנים
כמו כיסופים לצעדים רמים

געגוע
והעיתון פרוש כשחר
וסביבו מודעות אבל
עפות מתוך הצער
של טעם הבל

הגות
ייעוד אחד, תוצאה אחרת
הנה עוד איש דופק בדלת
הדרך ארוכה, קשה ומחשלת
כי כך פועלת הדלת המסתובבת

בין עלים קמלים
לבין צעדים נחפזים,
אני נאבק באותו צורך,
למהר עכשיו.

הרהור
המחטים משירים עכשיו
ליד בית העירייה.
פוסטולט של מחזוריות
מלוטשת במיוחד.

שיט שיט שיט.
טחן את הדף במגרסה,
הלך לחרבן קצת באסלה

ביקורת
בשר ודם
עולים במעות

שואה
אם ובנה
חבוקים במורא
רק בכי קטון
מעיד על לידה

פוסטמודרניזם
ויהי אור

כפר גלובלי
נברא.

הולך הנני במערה ארוכה

גורל
לרחף בריקנות ההוויה

ואני חופר במו-ידי
את אשר המיתו קודמי
חי במסע אבדון מתמשך
שבו אני בעצמי הטורף

מקום
בעונת המלפפונים
השורקים,
המתפוצצים
ומתפרקים
לאלפי רסיסים

גורל
האספו ואגידה לכם
את אשר יקרא אתכם
באחרית הימים:

עשיתי כל שביכולתי
כשהגעתי לכס מלכותי

ויכול הוא לטעום את טעמו
לבלוע, ולאחר לנשום עמוק בגרונו
ואנשי התמיכה ילווהו חרישית
כאל רובוט שאין לו מי שיסכית

כמיהה
הם כובשים אנשים
את הדרים בתוכם
הם כובשים ערכים
ומסווגים אותם
הם כובשים תקוות
ומחשיכים בערפן

ביקורת
בתור ארוך יש לעמוד
ולהמתין לשירות אישי.
יש לבן ויש צהוב
וכשגומרים יש להשליך.

גורל
האיכר יגע ועמל
במשך כל עונות השנה
ללא מנוחה וללא הפסקה
הוא מתנה אהבים בחרש ומסגר
עם אמא אדמה

בדידות
יום כליל כבר אותו הדבר
בעיני אדם גלמוד המתבונן
בלב נפשו החיוורת מדם
בשל ליקוי הרוח, האב והבן

הרהור
למה האדם
גם במותו
צריך שיקטלגו אותו

אמונה
אמי, אמך--
הכינה באהבה רבה
נזיד עדשים גם בשבילך
אמי, אמך--
ממנה למדתי את המתכון
בזמן שאתה הלכת לצוד בחיפזון

קצרצר
בכל פעם שאני רעב
אני נכנס למעבדה
ופוצח במסע נקמה.

שבתי לפנות בוקר מאוחר
במשעולי אורבניות ההר
כשריח כרמל-אורנים מדובלל
נספג בשיערי עם יין בית השיכר.

לכולנו יש מסכות.
מסתירות בעיות.
בכוח פותרות.

שואה
אך התמונה השנייה איננה
וכך גם השלישית
כנלקחו המה חרישית
ואני יושב מול הדפים הריקים, תמה

גורל
נגד
אינסומניה,
גם כן טירוף:

אם מנשקת
בנה,
רוצה שיירדם
כדי שיהיה מספיק
חזק

מינימליסטי
ניהליסט
חולם

פוסטמודרניזם
איזה כיף זה ונהדר
לכתוב
פוסט-מודרני
על נייר.

זה עוטף אותי
ולא מרפה
זה אוחז בי
מגע נוגה

הגות
אני עולה דומה
ושב מהר כפי שבא.

עצב
עצבים לי
וגם אוזניים
לשמוע

קינה
מפרי בטנך יצא
ושב לבטן האדמה

הרהור
הבטתי באלבום
תמונות
ותוהה אני
האם גם לי זה
היה פעם

אמונה
והייתי רוצה לקום ולזעוק בחוץ
הביטו, האם תוכלו להביט
כי החרכים נסגרים לכדי חריץ
ובביתי הכל כבר קודר וחשוך

עצב
מוחי בסתר שואל
הכיצד בורח למעלה הצל
כי מי ייטיב להבין
את מה שנישא באויר

אלוהים
בטני שבעה מזהב
ולכן אני מגושם
פני פארור עת נחש מתרוצץ
ולכן אני פרקדן

שכול
בידו האיתנה
נשא אבוקה
ואת גופו
מעיל כדשא כיסה

אנשים רוצים לברוח
מהכל לשכוח

הרהור
רק על הקוים
הלבנים
ולא על
הכהים.

שואה
אולי,
גם אני הייתי שם
בין כחושי בשר
לבין תאבי הדם




חזרה לעמוד היוצר הראשי
אבא שלי קנה לחם
טופו

אני אומרת לכם,
משהו כאן לא
מסתדר לי.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/GilWeinstein
יוצר מס' 11473. בבמה מאז 20/3/02 7:30

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגיל וינשטיין
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה