|
התקתוק גבר. זהו. התקתוק כבר השפיע עלי. הבטתי בתליון, מביט
בתמונה ונזכר באותה מריבה שהיתה לי עם אשתי לשעבר לפני שנה;
"יניב, נמאס לי מזה!! אני היחידה שחייה כאן? מה נראה לך? תלמד
כבר לארגן את החיים שלך, סדר אותם!!" נזכרתי בדבריה, ומשפט
נוסף שלה שהדהד במוחי
|
I don't believe in nonsense
which I have heard so far
|
But i sleep here every day
under the naked trees of pain
the shadows cover me from above
and i am covered by a demonic mask
|
ראי,
האין זה נפלא שנכנסנו לליבך
להוציא את אוצרותיך מגחונך
|
אני דחליל
שומר על חלקת אדמה.
למה ומה--
הלוא היא צפודה?
|
קנה אז ושיחק
והיום עזב
כמו תמיד זה קורה
לעת סתו
|
חם ועדיין קר.
יד רוחצת יד.
|
מול מסך הערפל
עיניך רואות את הכל
שיירות זוחלות על גחון
צבעי שקיעה המתערבלים באפור
מתוך ארובה הנושקת לירח אדום
שצילו נופל על דמעה של ילדון
|
ודבר כאן אינו צומח יפה
מלבד הכאב שאינו מרפה
כסיוט הזיות אל תפילה
שאותה אשא אל התקווה
|
בפלורידה וגם בטוקיו
יש אותם אנשים
יש אותן מראות
יש אותן חוויות
ויש אותם חבלים
רק המבט שונה
|
געגועים לדיוקן עם פנים
כמו כיסופים לצעדים רמים
|
והעיתון פרוש כשחר
וסביבו מודעות אבל
עפות מתוך הצער
של טעם הבל
|
ייעוד אחד, תוצאה אחרת
הנה עוד איש דופק בדלת
הדרך ארוכה, קשה ומחשלת
כי כך פועלת הדלת המסתובבת
|
בין עלים קמלים
לבין צעדים נחפזים,
אני נאבק באותו צורך,
למהר עכשיו.
|
המחטים משירים עכשיו
ליד בית העירייה.
פוסטולט של מחזוריות
מלוטשת במיוחד.
|
שיט שיט שיט.
טחן את הדף במגרסה,
הלך לחרבן קצת באסלה
|
אם ובנה
חבוקים במורא
רק בכי קטון
מעיד על לידה
|
ויהי אור
כפר גלובלי
נברא.
|
ואני חופר במו-ידי
את אשר המיתו קודמי
חי במסע אבדון מתמשך
שבו אני בעצמי הטורף
|
בעונת המלפפונים
השורקים,
המתפוצצים
ומתפרקים
לאלפי רסיסים
|
האספו ואגידה לכם
את אשר יקרא אתכם
באחרית הימים:
|
עשיתי כל שביכולתי
כשהגעתי לכס מלכותי
|
ויכול הוא לטעום את טעמו
לבלוע, ולאחר לנשום עמוק בגרונו
ואנשי התמיכה ילווהו חרישית
כאל רובוט שאין לו מי שיסכית
|
הם כובשים אנשים
את הדרים בתוכם
הם כובשים ערכים
ומסווגים אותם
הם כובשים תקוות
ומחשיכים בערפן
|
בתור ארוך יש לעמוד
ולהמתין לשירות אישי.
יש לבן ויש צהוב
וכשגומרים יש להשליך.
|
האיכר יגע ועמל
במשך כל עונות השנה
ללא מנוחה וללא הפסקה
הוא מתנה אהבים בחרש ומסגר
עם אמא אדמה
|
יום כליל כבר אותו הדבר
בעיני אדם גלמוד המתבונן
בלב נפשו החיוורת מדם
בשל ליקוי הרוח, האב והבן
|
למה האדם
גם במותו
צריך שיקטלגו אותו
|
אמי, אמך--
הכינה באהבה רבה
נזיד עדשים גם בשבילך
אמי, אמך--
ממנה למדתי את המתכון
בזמן שאתה הלכת לצוד בחיפזון
|
בכל פעם שאני רעב
אני נכנס למעבדה
ופוצח במסע נקמה.
|
שבתי לפנות בוקר מאוחר
במשעולי אורבניות ההר
כשריח כרמל-אורנים מדובלל
נספג בשיערי עם יין בית השיכר.
|
לכולנו יש מסכות.
מסתירות בעיות.
בכוח פותרות.
|
אך התמונה השנייה איננה
וכך גם השלישית
כנלקחו המה חרישית
ואני יושב מול הדפים הריקים, תמה
|
נגד
אינסומניה,
גם כן טירוף:
אם מנשקת
בנה,
רוצה שיירדם
כדי שיהיה מספיק
חזק
|
איזה כיף זה ונהדר
לכתוב
פוסט-מודרני
על נייר.
|
זה עוטף אותי
ולא מרפה
זה אוחז בי
מגע נוגה
|
אני עולה דומה
ושב מהר כפי שבא.
|
עצבים לי
וגם אוזניים
לשמוע
|
מפרי בטנך יצא
ושב לבטן האדמה
|
הבטתי באלבום
תמונות
ותוהה אני
האם גם לי זה
היה פעם
|
והייתי רוצה לקום ולזעוק בחוץ
הביטו, האם תוכלו להביט
כי החרכים נסגרים לכדי חריץ
ובביתי הכל כבר קודר וחשוך
|
מוחי בסתר שואל
הכיצד בורח למעלה הצל
כי מי ייטיב להבין
את מה שנישא באויר
|
בטני שבעה מזהב
ולכן אני מגושם
פני פארור עת נחש מתרוצץ
ולכן אני פרקדן
|
בידו האיתנה
נשא אבוקה
ואת גופו
מעיל כדשא כיסה
|
אנשים רוצים לברוח
מהכל לשכוח
|
רק על הקוים
הלבנים
ולא על
הכהים.
|
אולי,
גם אני הייתי שם
בין כחושי בשר
לבין תאבי הדם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הבתולין, זה
אי-הידיעה.
שלמנאסר תוקע
אותה בהומור
תנ"כי. |
|
