[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי רומן רוזנבלט
הוא נולד אי שם, במעצמה הרחוקה, במלחמה הקרה...
השנה היתה 1980 ושום דבר לא ניבא את התפנית בחיי
האומה וחייו כעבור עשור בלבד.
ב-1990 הוא נסע ברכבת, טס במטוס והגיע ארץ ציון
וירושלים, כאשר הוא משאיר אימפריה מתפוררת ומדממת
מאחוריו, אשר נפטרה מספר חודשים מאוחר יותר...
מאז ועד היום, תספר כבר ההיסטוריה....




לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
אני מת מבפנים, לעזאזל האמת,
גם אם היא עקומה, המראה על הקיר,
את כולם היא רואה, את כולם תעוות
אז מדוע אני משלם המחיר?

געגוע
וכך נותרנו שוב שנינו
עומדים משני צדי האהבה
ומסך החיים יורד על ראשינו
רק חבל שחיינו אינם הצגה...

בדידות
ועוד יום, ועוד לילה ועוד יום עובר,
כבר שנים לא היה אור בחדר הזר.
ובבית הריק, רק השקט זוכר,
את פניו של האיש שהיה קצת מוזר.

אהבה
כשמחר לא מגיע ואתמול כבר איננו,
כשחיים כל הזמן כמו על פי התהום,
אהבה היא חיוך קטן על פנינו,
היא נותנת ללב סיבה להלום.

הרהור
כשאמות וגופי תולעים ירחשו
לא לבד בתפילה את עיני אעצום
כי הרבה אנשים מסביבי ילחשו
את מילות ההספד - כל אחד על עצמו.

הרהור
את הבנת והחשת פתאום צעדייך,
ממני ברחת או זה רק השתקפות...
לא ראיתי מאז יותר את פנייך...
רק הרוח שלך ונהר הבדידות...

בדידות
כשהשמש תשקע והלילה ירד,
יעטוף בקסמיו את העיר,
פנסים ידלקו, ובחדר בודד
יתמלא באבק האוויר.

הרהור
לא אקרא, לא אשפוט וגם לא אתעלם
אחבק, אנשק ואשלח לדרכך,
בלילות הקרים בדמי אשלם
את מחיר השתיקה הנקוב בנפשך

תחושתי
מתוך העמוד שלי - רומן בהמשכים...

כן, רגש לפעמים הוא חרא של דבר,
יוצא מתוך עצמי ליום-יומיים.

מחאה
כשהחומר עייף על הרוח לקום,
לא להטיף ולצעוק בלי מילים,
אתם כבר הבנתם - המלך ערום,
אז תתחילו סוף סוף לתפור לו בגדים.

בדידות
אף אחד לא שמע כשצעקתי לכם,
כשניסיתי לומר שאינני יכול,
כשקיבלתי טריקה במקום את פניכם
לא הבחנתם בכלום, כשראיתם הכל...

הרהור
עמוד בטון עלה מן הקרקע,
בוחן בסקרנות את חבריו,
שעון ישן סופר לו עוד דקה,
הופך מחר לקצת יותר עכשיו.

הרהור
האם תדעי היכן האהבה?
שאלתי לי ילדה עם שתי צמות
עיניה נעצה בי בפליאה,
אך הנה היא, אינך יכול לראות?...

אהבה
את העתיד שבשבילו אני רוצה לחיות.
את המראה שבשבילו רוצה אני לראות.
את מילות השיר שרק אוזניי שומעות.
את הדמעות המלוחות שבשפתיי נוגעות.

ביקורת
אין פלא שעם האוכל את יושביו,
שרק עם מטח הכבוד מתאחד,
נמצא על שפת התהום, ועכשיו
עוד צעד אחד והוא יתאבד....

בדידות
עומד לבד, רק כוכבים סביבי
והמרחק פתאום כל כך גדול
הכל שומעים את פעימות לבי,
אך במקומי קפוא, איני יכול...

הרהור
ובליל, כשכולם הלכו כבר לישון
מתגנבים לגלגל העבדות
עם טירוף בעיניים זורקים אסימון
על גורל - מי יחיה, מי ימות.

הרהור
וכשאקרע מיתר אחר מיתר,
אבין, גם אם יהיה כבר מאוחר,
שרק מבט שלָך ולא אחר,
הוא כל מה שתמיד היה חסר..

הרהור
והנה עוד לילות ללא שינה,
כששטוף זיעה, צורח ללא קול,
נרגע רק כשמביט בך ישנה,
תוהה אם גם מחר יהיה אתמול.




"


"




חרגול בטיזר
מתוך "כל אימרות
ראש מנזר
השתקנים"


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/RomanRozenblat
יוצר מס' 11424. בבמה מאז 17/3/02 3:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרומן רוזנבלט
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה