|
הולכים באמצע הלילה לבד, רק שנינו, ללא מילים, רק הידיים
והפנים המחייכות מדברות. שלוש מעלות בצל מנורת הרחוב, כל כך קר
והרוח כאילו העיפה ולקחה הכל, ורק אנחנו נשארנו.
|
היא הסתכלה עליו, מחכה שהיא תלך,
עיניו החומות העמוקות מתחננות לזה,
והיא, מתחננת במבטה הירוק להישאר...
|
תל אביב היא ללא ספק עיר משונה.
הנה אתה יושב עם עצמך במרפסת מוקפת צמחים ועצים, ואולי גם כמה
חתולים...
|
נכנסנו למכונית...
החלטתי לחסום את פניני הטמטום של אבי עם הדיסקמן...
|
כשעלתה לגג ראתה קרן אור אחת בודדת, מציצה בין העננים הכבדים
שהיו באותו יום חורף. היא התבוננה בה מספר דקות, ואז ראתה אותה
נעלמת... היא ידעה שזה הסימן שלה...
|
אנחנו ממשיכים ללכת וקר לי. אני חשה שאפילו הענפים הקטנים מתחת
לרגליי לועגים לי. אולי אני רומסת אותם בכל צעד שלי, אבל אני
רומסת גם את עצמי.
|
אתה לא מתאר לעצמך כמה אני אוהבת אותך,
וכמה אכפת לי ממך, כמה אתה חשוב לי...
|
דיגדוגים קטנים של שמחה
תוקפים את תווי פניי
ורוח חזקה אך נעימה
משתובבת עם נשמתי
|
נאספים למקום אחד, ואט אט,
מכתמים אדומים, כתומים, ורודים וסגולים,
נעלמים להם לתוך הלילה השחור
|
הוא אמר לי...
בלי בעיה או מחשבה,
למה אני חרא...
|
היום אפשר לדמם את הצעקות,
אפשר לדמם את המחשבות...
|
ואם לא אפסיק היום,
אז גם מחר לא,
ולעולם לא
|
עוד כמה שעות, תתחלף הסיפרה.
גם סינדרלה וגם כיפה אדומה, יצאו הערב לחגיגה...
|
אני שטה על מרבד קסמים לבן ורך, משחקת תופסת עם קרני-השמש
ולקראת הערב מקפצת בין העננים כדי לתפוס מקום טוב לצפות
בשקיעה.
|
פיתחי את החלון וונדי, הישעני אחורה ותרגישי את זה... את הרוח,
את הקור, את החלל הריק...
|
היא רוצה ממני משהו שאני לא אתן לה. היא כבר שיכורה, בודקת מה
מצב חצי הקרלסברג שלה מול החצי שלי, אני כבר השגתי אותה...
|
לא מזמן שמתי לב שאני תמיד מחכה. מחכה לחברים, מחכה
לאוטובוסים, מחכה לטכנאי, מחכה לטלפונים, מחכה לאהבה, מחכה.
הכי הרבה אני מחכה לו. כל החיים שלי סובבים סביבו, ואני מחכה.
|
האצבע הקטנה הזאתי פגעה בי בקצה השפה,
האצבע הקטנה הזאתי פגעה בי בשיניים הקדמיות
|
אתה יודע שאני הורסת את המשפחה שלי?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תגידו, יש פה
בכלל בקרת איכות
בכל הנוגע
לסלוגנים?
אחד, אגדה בזמנו
החופשי תוהה אם
הוא שווה משהו
או שסתם כל אחד
כאן יכול להיות
כוכב הטור
הימני. |
|
