|
הרסתם הכל
חברים
אבירים
במילים
אך בלי לשאול
|
זכור תמיד,
שגם תחת תכריכים עריריים
מסתתרת טבעת
גם תחת דמעות
מסתתרת אנוכיות.
|
לרעות
וסיגל
וגם מאיה
היו שדיים יפים
|
אני אוהב אותך כמו שאף אחד
מעולם לא אהב אותך
פשוט בגלל
שאף אחד
מעולם לא אהב אותך.
|
אם הייתי הולכת ברחוב
ופתאום מתה
|
אך יד אוהביי היא זו
שאת גרוני שיספה
ללא סכין
ללא תער
רצח נקי
שחיטה כשרה.
|
לך
תאמר להם שקשרתי אותך
ושאני משוגעת
תגיד להם שאני נרבוזית
|
לעולם לא לסלוח
ללמוד לבדי לא לבכות
לעמוד כמו כולם
|
טיפה אחר טיפה
אתה עושק אותי
את תמימותי
מנוחתי
|
לאיטך
פסעת במדרגותיי
גומע
בחן מיוחד
את עורקיי
|
הבלון
שמעל ראשך
אומר שזמן ללכת
|
תבנית
יצוקה להתאים
אנחות למבוכה
משורטטת אל מולי
|
אני יושבת לבד
בצעיף של חוסר אונים
הגעגוע כבר עיכל אותי
מכף רגל עד ראש
הטעם שלך
צף ועולה
כאילו מעולם לא פג
והריח שלך נישא כאגלי זיעה חמוצים
של קיץ שנשטף
|
בעיר שלי
גרים
הרבה אנשים אחרים
אבל גם אני
וזה מה שחשוב.
|
והלב מפרפר
כי הלא זוהי שעתנו
והיום המאה ושמונים
או יותר
|
ובעיני הבטת
וצמרמורת עברה
מגב תחתון ועד עורף
ובעיניך שלך ראיתי סופה
ושלג של ירושלים בחורף
|
עיניים חלולות
נעוצות בראש נבוב
פקוחות אל העולם
מתבוננות בו ממרומי הגרדום שבנו לעצמן
|
התכוונתי
להמשיך לשייט אתך
עד אין קץ
בלי לגלות לך
שזה חלום
|
וכך,
כשאתה עוד חייל אלמוני
חולמת אני:
|
אנו כך
רק כשאתה
או אני
כמהים
|
את המונופול שלי
על הגוף שלי
איבדתי כשהתקרבתי
רק עוד קצת.
|
האם אני יציבה
והרעדות הן שלך
או הסוערת אני
אל מולך
|
לאט
לאט
קח אותי עכשיו
בקצב שלך
אבל במהרה
|
מי מכיר אותך הלילה
על כתפי תלוי כוו
אני למשענת,
אתה לסעד
|
ספר לי
בלחישה
כמה אני פלאית
וכמה יופיי
בך נוגע
|
ואתה מעורסל
על כנפי הנצח
שנתך מתוקה
ואותך לא אעיר
כי אין מה לחבק,
אין מה לאהוב
יש מה לבכות
ויש מה להסתיר.
|
לא אבכה
יקירי
כי דמעות הן מי מלח
ובים יש מספיק בשביל עם
|
אתה דן אותי
לתהייה ובהייה
הרס עצמי צורב יותר
מכל מילה שלך
אז תהה
ובהה
|
ואני
שוכבת פה
ואתה
בין זרועותיי
|
אף אחד לא יגיד ש"המציאות הזו היא פשוט יצירת אומנות גאונית",
אף אחד לא ייתן לה חמישה כוכבים, וכולם יגידו שהיא קיטשית
ומתיימרת יתר על המידה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תגידו, כששולחים
מכתב בדוא"ל,
איפה מדביקים את
הבול? |
|
