|
הם עוברים לאט, בשקט, חלקם מלטפים. וזה נחמד מאוד, כי אפשר
לספר להם סודות. קנגרואים אף פעם לא מספרים.
|
בדרכה החוצה הבחינה במנסרת הרוח המנופצת. רסיסי הקריסטל
הכחולים שהיו מפוזרים בדפוס מעגלי נראו אנלוגיים לחלוטין
לרגשותיה. מפוזרים, מבולגנים, אך עם דפוס מסויים. היא חשבה
ששמעה צליל מנסרה, אך כל ששמעה היתה הרוח.
|
זוהי רשומתי האחרונה, וקינתי. כוכבנו הקטן והיפה נידון לכלייה.
איש לא ירחף עוד מעל מפלי הקווארץ בארדיסיה. בין כותלי מכתשי
קרונהיר לא יטיילו עוד מרקוריאנים צעירים. לא יהיה מי שיעריך
את יופיים של השמיים האדומים, מלאי ענני-הגז הסגול.
|
בחדר האחורי היה שרוע הרב-מרפא. קפוץ בעווית מוות, עיניו
הפקוחות הביטו בי בתחינה אילמת. קפאתי במקום. כל עצביי התרו בי
לברוח, לרוץ כמה שיותר רחוק, אל מעבר לכפר, אל מעבר למפל
והמערה, אל מעבר לרוע של בני האדם.
|
האיש הירוק הוסיף, כלאחר יד, שהטובים ניצחו, רק בזכות אבא,
ואביב רצה לשאול איך זה שהם ניצחו, כשאבא שלו שוכב six feet
מתחת לאדמה. קר. אבל הוא לא שאל. הוא רק ניגב את הדמעה הבודדה
שנותרה על לחיו, וחייך חיוך עצוב.
|
בדקות האחרונות יימחק זכרונו: שמות בעליו ושמו וזכרון הדקות
הללו ייאבדו לעד. תחושת הנבגדות שהוא חש כרגע תוחלף בעוד קיום,
חדש וחסר-משמעות, ובשבריר השנייה שהוא מבין את זה, הוא נעלב עד
עמקי נשמתו המתכתית.
|
בארוחת הערב שוב פרצה מריבה. על הצלחת המרכזית נח, בתנוחה
עוברית, תינוק שלם, עם זיגוג תפוזים ודבש, ותפוח קטן תקוע
בפיו. "התעלית על עצמך", אמר אבא של מיצי לאימא של מיצי, "זה
נראה מדהים". האח הקטן של מיצי, מייאו, קרע קצת בשר מדמם
מהישבן של התינוק ונגס בו בקול
|
למשמע היללה פקח האיש את עיניו. אך לא היה דבר שיכל לעשות כדי
למנוע את הבאות. הקשת המושלמת שיצרתי בעיני רוחי לא הכזיבה
אותי. אני שואב סיפוק ועונג מהמחשבה כי הדבר האחרון שראה עלי
אדמות היו מבטי וטפריי המבריקים.
|
המקרה תועד בכל אמצעי התקשורת. מספר רב של עיתונאים ציינו
לשמצה את אופייה הקר לכאורה, של הנאשמת, קרן אור המפורסמת, ואת
העובדה שחייכה למצלמות בפה מלא שיניים, לאורך כל תהליך המשפט,
בדומה למרצח מפורסם אחר.
|
Once the water gave us life
Now it's not that way
Once the land gave us it's grace
Today it brings decay
|
They all laugh in pretty harmony
My blood seems almost black
My dress is so pretty
Before my eyes begin to fade
|
אתה
זה אני
ואני
זה אתה בתוכי
בסלואו מושן
ואתה
זז בי
ואני
זז איתך בתוכי
בסלואו מושן
|
בין אורות לצללים
דממו הצלילים
נסיכות עזבו את מגדל השן
הלילה התארך להן מדי
והכול קרה באשמתי
|
אם דבר מה שהיה כה טהור
יכול להפוך מרושע באמת
אם יופי יכול להפוך לכיעור
בחלוף כמה שנים
|
אם הוא אומר
לשרוף, אני שורף
גם אם זו את
ואותן הכנפיים
אין מה לעשות
|
נוצותי יסתירו אור-יום
ודם יעלה על שפתי
ואני סוג אחר של שלום
כי כבד הרעב מדי
|
בדו"ח חיי הקצרים להפליא
אימי ואבי (כסוגריים)
אני איני דבר
פרט הערת שוליים
|
זכות מלכים היא זו
וזכות אבות
הושיטי שערך
|
שוב צורחים הפרחים,
בגן הילדים,
צומחים הפרחים היפים.
|
הוא לוחש לי באוזן
קטנצ'יק
איך דבר כזה יפה
יכול להיות שלי
|
שם עורבים צללו
וצללים ארבו
|
ילדים צריכים להראות ולא להישמע, אז אנחנו נעלמים. נטמעים. אל
תוך גינות הבתים המטופחות. אל תוך הקירות הלבנים וגדרות העץ.
אל התהום של בין מה שאתם רואים ומה שאתם מבינים.
|
וקמתי אל החברה הכי טובה שלי ברחבת הריקודים והיא ראתה את
הדמעות, ושאלה: "גם אתה?". ואני התחלתי לצחוק, וצחקתי וצחקתי
ורקדתי ובכיתי ושמחתי כל-כך. כי הייתי מושלם. כל הזמן הזה,
הייתי מושלם. למה אף אחד לא גילה לי?
|
רישום בעיפרון. צוייר בעקבות סיפור שלי, בעל שם זהה.
|
לחן וביצוע מקורי לשיר "אם תלך למסע אל אס די" של יונה וולך.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"מדינת קרתגו
תהא מדינה
פיניקית
ודמוקרטית..."
זוזו לסטרי
מסייע לחניבעל
בניסוח הקוד
האתי של חיל
הפרשים |
|
