[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אז משלם המסים משלם לי שכר דירה בחסות הפרקליטות כשהכחולים
מחפשים את הרעים והירוקים צדים את החמושים והשב"כניקים שלי
(סליחה, הם רכוש המדינה) לבושים באזרחי, ולפעמים בשחור, אז אני
מרגיש כמו ראש ממשלה, לפחות.

מקאברי
אתה לא יודע בדיוק מתי אתה מת.
בערך כמו לשכב במיטה, לתת לעייפות לתפוס אותך, ופתאום אתה
במקום אחר, בחלום.
הגבול דק ואינסופי, וחולפים אותו לפני שמספיקים להרגיש.

חשבנו ששוב נשמע את הטקסטים המאוסים של "שריפה אחים שריפה", או
שנאלץ לראות שוב מישהו מהכיתה שלנו עומד ובוכה כשהוא מקריא
רשימה של עשרות שמות שהוא לא מכיר

דמעה אחת, אין זמן ליותר, ונפרדנו בפעם האחרונה. היא לא
האמינה בנשמות, לא האמינה באלוהים. דרך עצובה לחיות, דרך
עצובה למות. בחדר המדרגות אני מבין כמה הידיים שלי מלוכלכות
ומוחה אותן על הגופיה לפני שאני חוזר ולובש את המעיל.

זכרונות
פעם בשנה , תמיד בסביבות מרץ , ותמיד בערב ,הייתי עולה בשקט
בשקט ומציץ לחדר של ההורים - והיא תמיד היתה שם -אמא- והיא
תמיד בכתה.

אימה
גופת קצין צה"ל, שעבר התעללות קשה, נמצאה היום באור יהודה.
אקדחו האישי של הקצין נגנב, והמשטרה מעלה חשד כי האירוע בוצע
על רקע בטחוני, אך שומרת על כל אפיקי החקירה פתוחים.


קול יהודה - 13.11.04

אגדה
ישבתי בצד, עם סיגריה , מנותק ממהמולה והלחץ ,העשן המיתמר מבין
אצבעותי מצייר לי בקווים ברורים מה אעשה עם המשכורת הקרבה
והולכת , ונמוג לקול הצעקות של שרון ,אחראי המשמרת. "בחייך ,
אל תתאפץ לי עכשיו , אתה לא רואה באיזה לחץ אנחנו?יש לך שתי
כתובות בגבעתיים , קח

מה זה פרה מקולקלת?
מאיפה אני אמור לדעת. וטרינר אני לא. אבל מאז שחדווה זכרה את
עצמה , היא לא היתה בדיוק כשאר הפרות.

סופני
"למבדה"
"חזור שנית"
"למבדה"
"תודה"

הוא שולף לו ארסנל קטן של תרופות נוגדות דכאון, התמכרות והכרה,
מיני מינים של ויטמינים ומינרלים טבעיים וחיוניים כל כך שהם
נפוצים בכל מקום בטבע בתוך כמוסות שקופות קטנות

ולפעמים, אני רוצה לטרוף את כל העולם.
יש את התחושה הזו , שמפכה בעצמותי, זורמת בכל ורידי וממלא אותי
במין מתח עצור שכזה, שמאיים להתפרץ בכל רגע, ואני יודע שאני
אעיף את הכוס, אזרוק השולחן, אטיל הרימון.

אורבני
יפה כל כך.
אני נוגע בה בעדינות. היא כמעט ונאנקת כשאני מעביר את ידי
ברפרוף על החתך העמוק בצוואר, אבל הקול לא מצליח לצאת את
גרונה, ורק עיניה מסתכלות אלי, שואלות, מתחננות.

סופני
שולח יד לפריזר... אני אוהב את המגע הזה של הכפור באצבעות, את
המוות השקט שזוחל לתוך הנשמה, את הפרקים שנוקשים... אני שולף
את בקבוק האבסולוט - כסף יש, ברוך השם...
מתחת לכיור אני שולף שישית בירות.

הוא מחייך אלי עכשיו. כל כך מושלם.
אני מערסלת אותו ומצמידה מצח של משי עם פלומה של זהב אל הלחי,
נותנת לשיער שרק התחיל לצמוח לספוג דמעות של שמחה.

סופני
עוד לילה מסריח.
החברה שלי ביטלה איתי , ואני הייתי צריך לבטל עם המסעדה, וכולם
תקועים עמוק בבית , ואין מה לעשות, בנוסף , הגורל צחק בכיוון
והטלויזיה מקולקלת , או שהתכנית היחידה בכל הערוצים מראה קווים
מתחלפים בירוק וכחול.

אלוהים לא אשם בצרות הקטנות והקטנוניות,
ולא אשם בקטסטרופות ההיסטוריות, הוא זכאי יותר מאריה דרעי
בחדר חקירות. ואם היה אכפת לו מאיתנו, בטח היה מציק לו שכולם
שואלים אותו למה אלוהים? למה?... כמו הילד המעצבן מהפסומת של
קופת החולים.

מכתב
לכל בנאדם מגיע לעוף לפחות פעם אחת בחיים.

אימה
הם כולם עומדים בדממה מוחלטת, על הדשא, על האבנים, ברחבות,
ומסתכלים ישר אלי.
אלי?

ג'ננה
בוקר.
שמש תזזיתית עולה מבעד לשמיים העכורים, וליאור קם, מפהק,
ומתכונן לעוד יום של בטלה.

מכתב
עדיף בהרבה על כמה שנים בחברתם המענגת של כושים וכפריים
אמריקאים שיתאהבו בישבן אשכנזי, זה מה שמקבלים פה על הריגה
בנהיגה. כנראה שבגלל זה לוקחים קצת פחות סיכונים, או שהחיים פה
סתם שווים יותר, אפילו עם הכיבוש.

בכל מכונית ישנה יש מחבל, בכל מכונית חדשה יש עבריין, בכל בית
קפה יש מאבטח שנועץ בך מבט זועם-מתוסכל מתחת לאגלי זיעה
שנוטפים בזרם יציב על מצחו חרוש הקמטים.

אני פה , כי שלחו אותי מהעבודה.
"התפרצת" , הם אמרו , מכוסים בבטחון וצדקה עצמית על פניהם
הזחוחות מעל צווארם החנוק בעניבה וצווארון מעומלן של "ורסאצ'ה"

גן עדן
לעיניה נגלו מדשאות ענק , ירוקות ירוקות , במרכזן מעין אגם
כחול , משובץ סירות לבנות וברבורים ,וכל המראה הפסטורלי היה
מוקף מעברים בקתות לבנות עגולות , כמו זו שממנה יצאה כרגע...

גיהנום
אתה מאבד כל הזמן את הזכרון..." -אמרה אמא-
"זה העונש שלי. זו הסיזיפיה שלי. לספר לך את זה כל פעם , רק
בכדי ששוב תשכח..."
-"לספר לי מה...?" שאלתי.

גיהנום
ישבתי בבית , על המחשב ,כתבתי סיפור , ואז הגיעו איזה שני
חברים של ההורים שלי עם הבת שלהם.

אורבני
אם יש בן אדם שהיה מוכן ליסוע עד גרמניה, כדי שמישהו ישחט
אותו, כדי שיאכל את איבר המין של עצמו , יש סיכוי טוב מאוד
שאצליח למכור ציפורן אחת שלי במליון דולר.

אגדה
"ראפטינג באיילון!!!!"
"איך לא?"
"צריך סירה. יש לי משוטים. בעצם , יש לי קיאק , אבל הוא ישן.
אני אבדוק אותו , הכי הרבה נקנה סירה."
"ומצלמת וידאו. חייבים לתעד. אני כבר רואה את הכותרות - שני
צעירים טבעו בשעה שעשו ראפטינג בנחל איילון"

אהבה נכזבת
אלון פגש את חדווה בהופעה של משינה.
הוא חשב שהיא בהחלט לא הבחורה הכי יפה שהוא ראה, אבל הוא חשב
גם שהחיוך שלה מקסים, מקסים מספיק בכדי להפוך אותה לאם ילדיו


לרשימת יצירות השירה החדשות
קום, בוא. הוא קורא. אין בי עוד רחמים, שלווה הייתה מנת חלקי
אבל היא התפוגגה עם העשן הנמוג בשמי הכחול
וממריא באחת בכבשן של תבערה
חולף כברק על פני רחוב ללא בית.

אהבה
אז יושבים על המזח מביטים בשקיעה
מנשקים בחורה ולובשים הבעה
אהבה היא עניין מסובך להחריד
אם הייתה לי מורה לא הייתי תלמיד

בדידות
אדום
צהוב
ירוק

ביקורת
ואת יושבת מול הדף
מתוך אוצר מלים דלוח
מעלה בך משפטים שיבטאו באיזו מין כמיהה
את כל העצב , הכאב המיוחד כל כך......

כמיהה
ולו אך הייתי,
במוסרי חינם את שאזל בי מזמן,
אור פוגש באור שני,
ריצוד תזזית באפלה

דיאלוג
אינני אחותך!
זעקה בחימה משולחת,
אל תקראני בת אימך,
לא הייתי ולא אהיה.

אהבה
אישה קטנה,
חלפו יובלות מאז נטשת
את התמונה,
והזריחה לא נראית עוד נכונה

אני עייף
כל כך עייף
אני מרגיש ממש כמו חציל רקוב

תרדי על ברכייך,
עשי לי אוראלי
סובבי את פנייך,
אעשה לך אנאלי

ארנבים מקפצים מבעד לעיניים מצומצמות
נאבקים בשתיקה שמכריעה אותי
מתודלקים באין ספור כוסות של בירה תוצרת חוץ הם
מלטפים אותי בפרוותם הלבנה והרכה

וערבים באים גלים ומתנפצים אל המחסום,
אין שום דבר עם משמעות שיתרחש היום,
תינוק בוכה אישה צורחת הילד כבר חירש,
מזעקת בשר אדמתו כבר איננו מתרגש.

היה לי פעם כלב, קראו לו בוקי, הוא ידע לדבר ולקרוץ, ולחייך

קצרצר
כשהייתי ילד חלמתי,
להיות חייל.
כשהגעתי אל המדים,
לא מצאתי סיבה להלחם.

נאנח הוא בשקט

מול גבינה יבשה

וכותב על זה שיר

בבמה חדשה

אז הוא הלך לשוק עם אבא.
ומת. איזה כיף.

אל תאהביני
ואני לא אוהב
ואל תחפשי בי תשובות
ממדבר של אבדן אני שב

אהבה
עובר כמו רוח על כבישים שוממים,
והאדום המת של השמיים מחייה בי את הלהבה של שיערך,
חיוך בשתי עינייך הגדולות,
שפתייך משתרבבות כנגדי בהתרסה.

יש מקום אולי...

גברת חיים, את כל כך מכוערת

למה לא השכלתי להתחתן עם אחרת?

לא אכפת לי מכלום,
אני בעיקר שמח.

היא היתה שם תמיד , אני זוכר
מין מטפחת כזו ,צבעונית , על רקע אפור
של רצפת הבלטות המונוטוניות של נחלת בנימין

לא נגלה הבנה לטפשות.
לא נהין לקבל כהות מוחין
שתביא לעיכוב התקדמותנו.
באנו שלא על מנת לעזוב

כסיזיפוס הנושא את הסלע על גבו
לא אדע עוד נחת

הכה במעלה הכלבה שלי

בראשית-
תהיה המסעדה.
בר הופעות אפלולי ומעושן,
ברני'ס הראשון.
אחריו, עשרות, מאות, אלפים.
בכל פינת רחוב, בכל עיר, בכל ארץ בעולם כולו-
סניף של ברני'ס.

אמונה
שתה 8 כוסות מים מדי יום,
תצביע בבחירות.
תלמד לטפל בחשבונות השוטפים,
אל תחצה את הכביש,
שלא במעבר חציה.

בדידות
מעבר לכביש יש ממש כמו כאן עוד
שורה ארוכה של בניינים
במרפסת ממול יש שכנה שמסתובבת רק בתחתונים

גיהנום
כאב , מסתובב , מערבל ,משתק
בעל זבוב ממלאני ואיננו פוסק
אשמדאי ,רחש-כחש , כאב ויגון
צרחות של אימה ודמעות דכאון

מחאה
עץ פרי עושה פרי -
דיוקנא זכר ונקבה ,
ודמות פניהם פני חתימה.

גן עדן
זו לא עבודה זה פשוט בית זונות
להתחיל עם כוסיות וללכת מכות
לפעמים אני מוצא עצמי נדהם ומשתומם-
איך הם משלמים לי ולא אני להם?

פועם, וחוזר, ושוב פועם....

ג'ננה
חומר גאון,
חומר שלטון,
חומר מיוחד מלבנון,

חיים הם לפעמים כאב.
הנרי הקטן נפטר מסרטן,
ואת נוסעת לעבוד ביפאן.
תסתובבי במטוס סביב חצי העולם,
תחזרי ותספרי לי אם הוא עדיין שם.

דבר מזה אינו אמיתי.

קטנה , ילדה
בחום עיניים ושיער כעין החול
מקופסא

שיר ילדים
יפה תנומה לתמסחים
וגם לארנבים פסחים
יפה תנומה לתולעים
המכרסמות פגרי מתים

......

והוא גואה בי ושוטף אותי חימה על
הכל ועל לא כלום
וכל כולי נדרך שוב כמו יוצא לקרב אל מול עצמי

היא תבכה אולי ,
אולי היא תתקשר למשטרה
לא אתן לך את הסיפוק

אוהוהוהו
או-הו-הו-הו
אוהוהוהו
אוהוהוהו

לבד עכשיו , הולך לגינה
הלילה מזיע על כל הכוכבים
אני לבד , אני לבד לבד
החברה שלי , היא נסעה
לנורווגיה , היא תחזור עוד שנה
בינתיים אני מזיע על הכוכבים
מריח את הדשא

בדידות
לבד
הולך ומשתנה.
היה חבר פעם,
בא לשחק ולספר סודות,

ואז , בליל הסדר , הוא שוב בא.

"סמי בורקס?" שאל בגיחוך
"כן" השבתי , ופני נמרחים בחיוך
הוא סיפר לי בדיחות , בלשון עצלה
ובינתיים הבירה עשתה את שלה

לכולם יש אבא שחוזר הביתה ,
ומביא מתנות.
הוא זורק אותם באוויר ותמיד , תמיד תופס.

מחאה
אז למה
אמא
למה

הוא שר על העצב
התחתן איתו, מסתבר
או אולי הוא רוצה
ובחוץ הגשם מסרב פשוט לרדת

יום הכיפורים 2001
בין הר דב לשטחים
בבית כנסת בשכונה קטנה

מלים מקיצות אל הדף ,
אך המוות שורר במשיכות הקולמוס,
וטמטום החושים מלמד עצמו דעת,
מנסר בזעקה אוויר מקלט עבש.

נכון שיהיה נחמד
לקבל מציצה?

כמיהה
ניצב במרומי הארנבת
שחצבתי מתוך הדממה
והיא מתחתי היא נשכבת
וכל כולה ערומה

אינטרוספקטיבי
טרם כהו שיני,
לא חשכו עוד עיני,
נער הייתי,
נישא בגאון בחלוף שדות אלמות.

אודה
העצב החורק
בין שמשות המכונית
הוא גורם לי להתפרק
ולשנות את התכנית

קרן אור שדפה גוויתו של רחוב
ופרפר באוויר הקפוא
שמוט כנפיים ניצב ללא ניע בגוש
האוויר שקפא מסביבו

אמרתי שכולם בני זונות
אמא שלי קדושה
אני פרוצה
ידעתי הכי טוב , הכי טוב
הם גיחכו ואני גם

האחיות החורגות יצאו לקניות
רוקנו בככר המדינה חנויות
חמושות בדונה קארן ובראלף לורן
זממו המכוערות עם הנסיך להתחתן

זה בסדר , אני מקבל את סליחתך

ידעת הרי שאלך

אני רוצה ספר שירים , כי שמעתי ממישהו
אולי זה בעצם הייתי אני

סקס
ואלימות!

הגות
שרוך נמלים מצטמרר מרצפת

מפקיר לצינת ליבה את השברים
של מה שהייתי
את צילן החיוור של שאיפותי המתות

בלדה
ישבתי מתוח מאזין לשירים
מתנחם בתמיכה של כמה חברים
וכשעליתי לבמה , כמעט מתעלף
הרהיב זה הבועז, אלי להתחצף

רגש ספונטני מותך כברזל,
חיוך שנגוז מניחוח בורדל,
נגיעה של מזכרת בעומק הלב,
בין מלים עם סגנון שאומרות רק כאב,
לרחף לי נמוך ולגעת למעלה,

ג'ננה
יווווו
הלוואי שהייתי לטאה ירוקה
שהיא ג'ים מוריסון
והיא חיה במדבר
בטקסס

אינטרוספקטיבי
אני אוהב אותן פועמות בדמי
מחניקות את דממת הלילה
שדיהן צעירים נוכחים
מזדקרים, מתריסים, נמחקים

וכל הזמן,
מופיעה בראש שלי תמונה,
של הקולונל, בלילה, בקמבודיה,
כשהמלחמה היתה בחו"ל,
נגד הלחות ונגד צ'ארלי,
והוא מתאר אימה.

ג'ננה
כשמלטפים אותם
אז נושרות להם השיערות
אולי יש להם סרטן או ש
עשו בהם ניסוי של קוסמטיקה ותרופות

בוהה בתחינה אילמת
מנסה נואשות להאחז באוויר דליל
וקורסת תחתייך , נעלמת
שוקעת אל תוך הרחוב המאובק

אינטרוספקטיבי
פעם הייתי ערפד, או ארנב

אבל לא.
אני רק מתגעגע לאי הרחוק , הגשום
לשתות שם עוד בירה
ללכת לישון באפור של הבוקר, בערב לקום

בכנף קלילה
ממריאות אל מה שיש עוד
ומצייצות ביניהן
שאני בטח משוגע

אודה
אהבה בת שנות אלפיים,
בארץ ישנה-חדשה,
ניחוח נירי עפר בהאחזות נידחת,
כמו תמונות שחור-לבן אל תוך הרגע,

מצב
בין שמיכות מלוכלכות
וחתול מגולגל
עגלגל
על גלגל של מונית

אהבה
וכמו נפרטיטי וכמו הלן מטרויה
שינתה גם זלדה את מהלך ההסטוריה
כשעמד אלוהים להשלים את הבריאה
הוא שמע את הקישטטטטטה!! והתאבד ביריה.

אמונה
ראה, אדם,
ליצן בצלם היקום

זוחל לי בשמש
זוחל גם בצל
לח , מלוכלכך
זוחל וזוחל

כולם לעלות

קובץ שירים
תעמדי אם את רוצה ואת מוזמנת גם לשבת
כי ג'מוסים בליל חג הרי זה מה שאת אוהבת
כשהיית קטנה סיפרו לי וגדלת וזה עדיין
מאכל קצת לא אסתטי מיץ ג'מוס ברוטב יין

העלים יתערטלו

והאיש בעניבה יחייך לעצמו

עגלים בראשי
אגלים על מצחי
רמזורים ששתלו שם
שוטרים בשבילי

בדידות
אני זוכר איך התעוררתי אז
היה זה קיץ והזיעה עוד לא יבשה על מצחי המחוספס
הבטתי מתחת לחלונות הקטנים , העגולים
וראיתי הורים - עושים אהבה

אני עם עצמי
ואין איש מלבדי
מין מצב שכזה
שעם רוח או דמות


סתם עליתי, נסעתי, הגעתי לים
על פניו זה היה קצת צפוי
תמיד,
בסוף, אני מגיע לשם

כמיהה
חושב אותך , מלמעלה למטה,
השיער השחור , החלק
זיק להבה בעינייך,
שפתי דובדבן

יש לי עוד דרכים בשפע,
לרצות רק פות בתוך שירים
אבל אותן אשמור כרגע,
כסודות מקצועיים.

זו רק שבת , אמנם מלכה , אני שוכב יחף...

תחנות ראווה,
חיילים בקדחת נשיקה,
קול עמוק מהעבר משנה קצב,
הכלל נשבר, אך מנסה להתאחות -


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
את השארת אותי כועס. כועס מאוד.
אני כותב כועס , כמובן , כי אני לא יכול לכתוב "פגוע". כי הרי
, כועס, זו בעיה שלי , פגוע - את תספרי לי כמה את שונאת את
עצמך , וכמה שזה לא מגיע לי , אבל בסופו של דבר - היי - זו
עדיין בעיה שלי.

מלחמתי
ולפעמים המפלצת גדלה כל כך, שכבר אי אפשר לדעת, אם אתה יכול
עדיין להכיל אותה, או שהיא עומדת להרוס אותך לחלוטין.

יומן
עמנו, בעל ההסטוריה המפוארת, שוכב מנותץ ברחובות, סובל מעוני
ומאלימות, שומע חדשות רעות מדי יום ביומו, ודמה שאין ולו קרן
אור יחידה בקצה המנהרה החשוכה והארוכה הזו שאנו נמצאים בה

אמא , איך נסעת לי להודו?

ולא שאני מאשים , חלילה , כולי תקווה שתהני.

אינטרוספקטיבי
לילות לבנים
למה הם חסרים את הרומנטיקה שבימים לבנים ,ארוכים?

מכתב
טוב , נו , אמרתי שאני לא אתנכל לך
מסתבר שטעיתי בפירוש הרגשות שלי , קורה
זו לא ממש התנכלות , הרי , אני יכול לחשוב על אלף ואחד דברים
מרושעים ביותר לעשות לך

אינטרוספקטיבי
זהו סיפור חיי.
הוא לא מעניין, הוא לא מותח , ואין בו לכאורה שום דבר שיעורר
במישהו את הרצון לקרוא בו. הוא לא ייצבע בצבעים חמים של אהבה
ושל תשוקה , ולא באלו המלאים של בית , הוא יוותר מתחילתו ועד
סופו בצבעים הקרים של השממון , של חוסר החלטיות , של אי
הידיעה.

אהבה
וואו
בלאטמן וכרוניק
זה כל מה שאני יכול לגבש בדעתי כרגע
אני שיכור לחלוטין
לא שיכור מכדי לנסוע על האופנוע

קונספירציה
אין לי חברים ואני גם קצת מסכן
אבל על האופניים יש לי ווקמן עם שירי ראפ - כן
ואני יודע שאני בעצם ניגר עמוק עמוק בפנים
ויש שחור של אפריקה מתחת לחצ'קונים על הפנים


לרשימת יצירות התסריט החדשות
ארוטי
שבת בבוקר
בית מלון זול

ארוטי
ערן:קודם, הגר אמרה שהחיים שלנו הם כמו תסריט גרוע. היא גם
מצצה לי תוך כדי, שזה סבבה, וגם זיינה לי את השכל על
אלקטרודינמיקה, אבל חפיף אז, מה שהיא אמרה-


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
המנהלים בעולם של אנושות ממוחשבת, מין מחיקה של סטריאוטיפ
-אישי ואחר שבונה בכל שטות אידיאלית שרצתה להאמין בעתיד נוסף
עצמי של גורם פשוט, מעגל באריג המציאות, הכנות להעז על כל
טעותשעשית בעבר, ולו כדי להסיר מעל ראשך פחדים מסויימים
שנשמעים לך מאיימים, מוכרים, אב

מוריס הוא כלב.
מוריס זה בעצם קיצור של מוריסון
והכלב הזה הוא כלב
עם אישיות נושכת של ממש

התחלה של התחלה של התחלה

נולדתי פגום.
רקוב מבפנים.
תמיד היו לי את הבעיות שלי , לא תמיד היה לי חשק לדבר עליהן.
בדרך כלל לא היה אפילו מי שיקשיב , ואנשים העדיפו לא לראות את
מה שרחוק מלהיות הבעיה שלהם באיזושהי צורה , ולהכליל אותי כעוד
איזה משו בתוך החיים שלהם.

הם הרוב
היינו קצת , והם הרוב וגם אנחנו הרוב, האנשים האחרים - מתו
כנראה
איש עם זקן ועם כובע, ילדים שחורים, אין בושה. הם פה בשבילי
אני בשבילם , לא קיים , לא קיים


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
פיסול
אל היצירה

פיסול
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
סימפוניה לקיפוד ותזמורת
אלגרו 1


לרשימת יצירות הציור החדשות
דאדא
אל היצירה

ציור ילדים
אל היצירה

ציור ילדים
אל היצירה

ציור ילדים
אל היצירה

ציור ילדים
אל היצירה

קומיקס אמריקאי
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה
סוף מסעות קיפי?




חזרה לעמוד היוצר הראשי
דפיוצר לי,
דפיוצר
הצלחות אינו
קוצר
הניקוד
המשוקלל-
יעשה אותי
אומלל

דפיוצר מאוד
שלילי לי
בצורה
אינטגרבילית:
כל ציון 1 נוסף
מקרב אותי לסף-

כבר לקחתי
הסכין
ואתכם אני מכין
אם תתנו לי עוד
1
אשתמש בחפץ חד

אקלל: הו, סוקה
בלאט
ואכין לכם סלט



ועכשיו מבצע-
בקר בדף היוצר
של חרגול וקבל
סלט ברוטב שתן
עכברושים!


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/MichaBen-Meir
יוצר מס' 1113. בבמה מאז 4/11/00 19:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכה בן-מאיר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה