|
נחום ונגרוב, נולד בכ"ט מנחם-אב תשכ"ד, בשכונת קראון
הייטץ, ברוקלין, ניו-יורק. עלה ארצה עם משפחתו בשלהי
תשכ"ט.
למד בישיבה התיכונית "חורב" ובישיבת "קול תורה",
שניהם בירושלים, בה הוא מתגורר. עובד לפרנסתו
בתרגום, עריכה, הגהה ועימוד עבור הוצאה לאור
ירושלמית קטנה של ספרי קודש.
כותב פעיל ברשת הדואר האלקטרוני "אולטינט" מינואר
1998 ועד לסגירתה.
שיריו ברובם נושאים אופי דתי, אבל יש בהם גם כאלה
העוסקים בנושאים אחרים ומגוונים.
המוזיקה האהובה עליו היא קלאסית, רוק לועזי וישראלי
ומוזיקה חסידית.
הז'אנר הספרותי האהוב עליו הוא מדע בדיוני.
המשוררת האהובה עליו היא יונה וולך.
עורך לשעבר ב"במה חדשה" מיולי 2004 עד סביבות יוני
2005.
התנדב בעבר ב-:
http://www.pgdp.net בתפקידי הגהה שניה ושלישית,
עיצוב טקסט ראשוני ומשוב למתנדבים חדשים.
מתנדב כיום ב- http://he.wikisource.org בתפקיד
ביורוקרט.
היצירות של עצמו האהובות עליו:
בשירה:
ת'ראש מיטל
בנפול מגדלים
בפרוזה:
ידידי האוקסלי
טוטה
אגדת הצוצלת והעורב
העובש הכחול
רשיון לשימוש חופשי
כל היצירות שלי המאוכסנות כאן ב"במה חדשה", מורשות
כברירת מחדל לשימוש חופשי בלתי-מסחרי בידי כל החפץ
בכך, תחת רשיון CC-BY-NC-SA. לשימוש מסחרי, נא לפנות
אליי.
לאחר מותי, מורשות כל יצירותיי המאוכסנות כאן "בבמה
חדשה" לשימוש חופשי, כולל שימוש מסחרי, בידי כל החפץ
בכך, תחת רשיון CC-BY-SA.
"Spaceship Evelyn Carter, from New-Merrylin on Planet #@!9,
wishing to land, over".
|
"על פי צוואת המנוח לא יינשאו הספדים".
כך קרא המנחה מעל הדוכן המאולתר ברחבת ישיבת "מרכז התורה",
הניצבת לתפארה בתוך חלל "קריית הר אליישיב" בלונה-סיטי.
|
וְהַצּוֹצָל הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים הָיָה אָחִיהָ
הַבְּכוֹר שֶׁל הַצּוֹצֶלֶת הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה בְּעֶשֶר
שָׁנִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: דּוֹדָה הַצָּעִיר מֵאִמָּא יוֹנָה
בְּעֶשֶר שָׁנִים הָיָה, יָעַץ לָהֶם: תְּנוּ לַנַּעֲרָה
לְהַחֲלִיט.
|
הוא נולד פגום. עיוור, אילם וללא אצבעות ביד ימין.
אלוהים פיצה אותו על כך בשמיעה וחוש ריח מפותחים, מנת משכל מעט
גבוהה מהממוצע ודמיון מפותח.
|
בבוקר, הוא דרש מהמשרת שהביא לו ארוחת בוקר: "קח אותי אל
המושל!" "הוד מעלתו המושל מסרב לראות אותך", היתה התשובה. "למה
אני פה?" "את זאת תדע בבוא הזמן".
|
"זה טופס טוטו", הסברתי לאחיינית שלי. "יש פה עשרה טורים, בכל
אחד חמש עשרה שורות, ויש 3 עמודות: '1', '2' ו-'X'. צריך למלא
בכל שורה את אחת העמודות".
|
את ידידי האוקסלי פגשתי לראשונה במקרה, בשעה שיצא
מרכב החלל שלו, בלוית בתו הדיארה.
- "איזו בחורה יפה!" אמרתי לו, והוספתי: "מאיפה השגת
אותה, יא חרמן שכמוך?"
|
...ואז הגיעה עלית.
היא התנחלה אצלי בחדר. ביליתי איתה את רוב שעות היממה. לא
יכלתי להתנתק ממנה.
התכתבנו, בגלל שהיא לא יכלה לדבר. לימדתי אותה לשיר לי שירים.
רק מנגינה, בלי מילים.
|
זה יום תמים שלא בא אוכל אל פיו. קרני השמש האחרונות הטילו אור
אדמומי על גופו השחור-צהוב, שזחל בין החוליות הצהובות, במטרה
להגיע למקום מסתור בו יעביר את הלילה.
|
היא פרסמה מודעות בעיתון המקומי בנוסח: "מארחת בביתה
בדיסקרטיות..." עם שם פרטי ומספר טלפון. את שמה היא שינתה
ל"רוקסאן".
|
קול קר, משולל רגש ומתכתי. שולה אותי מתוך חלום-הנצח ואומר לי:
"עכשיו הזמן. אתה מוכן?" שאלה רטורית: כאשר הוא מחליט לשלוח
אותך, ברור מאליו שאתה מוכן.
|
My shrink said: "Nahum
Get a grip on your life!
Don't just wait for Mashiach --
Bring him!"
|
Dying a little is good
Everybody should
Every once in a while
Do it in style
|
A flower to wear in my shirt,
A rosé wine to sweeten my nights.
|
She will always carry on
Sometimes a sword, sometimes a gun
They will keep on speaking Her Name
Some in pain, some in shame
|
Slaughter, bloodshed and murder
Hot carcasses coming up
All hosts of heaven shall moulder
As a fallen leaf they'll drop
|
When the Cherry blossoms in Japan
And the wind whistles high in the reeds
Moses rode his crib across the waters
And Paharoh marched into the Red Sea
|
Thrash Metal, a dance neanderthal
Ain't nothing like Disco with Thrash Metal
|
When fire catches unto cloud
When iron topples down over charcoal
When fire consumes steel and stone
When multitudes fall, when towers fall.
|
אדם נודד ממכורתו
נודד הוא ללחם איה
הולך הלוך וכשול
ובנתיבתו תועה
|
אדם נודד ממכורתו
אל ארץ בל ידע
הולך הוא בשבילי עפר
בקרקע לא סלולה
|
האיילה בורחת מבשורה,
בורחת מבשרה,
בורחת מעצמה, מנשמתה.
|
מותר הבהמה מן האדם
וטוב משניהם הוא הרובוט:
נפש אין לו
לחוש בכאב
ואם יתקלקל
יש טכנאי שיתקן:
|
שמע ישראל
קרע שטן וישמעאל
אלוקים צבאות האל
אללה כארים.
|
"בוקר טוב טהרן",
אמרה לי אתמול שירן
איראן זה כאן.
טהרן זה כאן.
|
באחוז האש בענן
בקרוס הברזל אל פחם
באכול אש פלדה ואבן
בנפול עם רב, בנפול מגדלים.
|
וּמְטֻלְטָל בֵּין סְתִירוֹת רִגְשֵׁי לֵב
כְּבוֹדוֹ יָמִיר בִּכְאֵב?
|
כמו בסרט שחור
אותי השארת מאחור
והשקט ששורר
כשהבוקר מתאחר
הוא אותי מעורר
שוב לצאת אל האור
רגע להיעצר
כי זיכרון בי ניעור, כמו
גל בתוך ים...
|
אם אכתוב ציפור
התדע הציפור את אשר אכתוב?
|
היום יום אחד ועוד אחד
ושבעתיים ימים שהם שבוע אחד
ויום אחד ועוד יום אחד
לעומר
|
תשתה הציפור ותאכל
תאכל הציפור ותגדל
תגדל הציפור ותעוף, אך בינתיים -
|
אך המלחמה של אלריק
לא תשודר הערב בטלוויזיה
כי דרמוק וגלעד, בטנאגרה.
השמש שקעה כשהחומות נפלו
|
העובש הכחול בא לשכון
אצלי בחצר.
הוא צילצל בפעמון השער
פתחתי לו, והוא נכנס
והשתכן לו בפאתי החצר
ליד ערימות המספוא של הגמל.
|
אָשִׁיר לָךְ, אֲהוּבָתִי, שִׁיר חָדָשׁ
הַשִּׁיר שֶׁעוֹד יוּשַׁר,
שֶׁעוֹד יוּשַׁר וְיוּשַׁר וִייֻשַּׁר.
|
וכשיבוא
כי עוד יבוא
ואז נבוא כולנו איתו
|
והאור כבה בליל סתיו
אז, כמו עכשיו
והעכבר נמלט אל חורו
והעצב נשאר
|
ואני קברתי את ז'וליאן,
ועל השיש הלבן
הנחתי
שושן וורוד
|
זעקי, ארץ אבודה
זעקי, ארץ ארורה
זעקי, ארץ חמס
היי למשיסה, לבז ולמס.
|
ואבא אומר לה
שאם היא תניח
היא לעולם לא תמצא
חתן.
|
והמלקוח--יתר הבז
אשר בזזו נשרים
ארץ הטורקים
|
אנחנו משחקים במחבואים
אחת, שתים, שלוש יונתן
עכשיו, הם אומרים
תורך להיות העומד
|
שנת שילומים
שנת שילומים
שנת שילומים
ויום נקם...
|
בנקיק צר על צלע הר
כווצה לה דומיניק
שותה היא מים בכוסות פלסטיק
עם כדור קטן, כחול
|
להיות משורר
זה כמו לחצוב באבן.
אל תכה בסלע
דבר אליו, אמר המשורר.
דיברתי אל העצים והאבנים
עד שגרוני ניחר ונצטרד.
|
מפקדי ה ח ל ל של ה ג ל ק ס י ה
נאבקים בפולשים, מבעד ל כ נ ו ת
מפקדי ה ח ל ל של ה ג ל ק ס י ה !
|
אתמול בערב נישקתי בן אדם
נישקתי בן אדם
|
את שמו לא יגיד לי
כי אילם, כמו גם
חירש וסומא
הוא, סולן הלהקה
נערי מקהלת עיר המוות
|
כל העולם ואשתו
היו שם בסבסטיאן
עד שזה נגמר.
יהיה עוד סבסטיאן
אולי מחר, אולי מחר.
|
ועובר לפני התיבה זקן
שבניו מרובין וביתו ריקם
ומפטירין בנחמיה ד, טז עד ה, יג, כדאשתקד
ולאחר ערבית סופרין העומר ומקדשין הלבנה
ו
|
בנהר כבר, כבר הייתי
וביובל אולי, אולי אהיה
והדרך ארוכה ונפתלת.
|
כשענית את אברהם עוקד יחידו
כשענית את דבורה על מי מגידו
כשענית את זכריה בן ברכיה בן עדו
עננו, ה' עננו.
|
רבות בנות עשו חיל
בקיץ, בחורף, ביום ובליל
אך על כולנה מי עלתה, מי?
אם אוולד בגלגולי הבא משוררת,
קראנה לי נעמי.
|
אפס, אין, ריק, ול"א כלום
נפגשו אז, בין אמש לאתמוּל
לדון בגורלו ועתידו של היקום
אם להשמידו, או סתם להשליכו,
לחלל שממול
|
היי, שלמה!
אם אתה קורא את זה, תן תגובה
או, לכל הפחות,
שרוק משהו
|
אשיר שיר עלוב, קטן
על נחל איתן
שיר עלוב, ישן.
שַן, ילדי, שַן.
|
הולכת ונמשכת שתיקת המשורר
ליבו הולך וסוער
באין מעצור.
|
את מיטל פגשתי בדיסקו קטן
רוקדת עם ג'וני, בעברית יונתן
כתפיה צרות, שערה מתולתל
כזאת היא! קוראים לה: ת'ראש מיטל
|
ואם על ישראל להיות אור לגויים, להיות אומה נשגבה, להיות עם
סגולה, על כל זה להתגשם. ובכן תישמע החירות, הצדק והשוויון על
פני הרי יהודה המיוחסים וגבעותיה, על פני שדות עמק יזרעאל, על
פני מדבריות יהודה ואדום, על פני נהרות הפרת, החידקל, הנילוס
והירדן.
|
I asked him: "What are you doing here?"
He said: "Help me open this."
I replied: "I can't, it's locked."
|
The computer said: "Moshiach doesn't come, Moshiach doesn't
even phone." Which reminded me. "Horev, I want to call home,
so they won't worry about me."
|
"Well, My father says we must sacrifice young boys to the
Molekh or he will get angry at us and we'll have no food,"
she said at last.
"And you believe that?"
|
Suddenly, the Priest said something and the entire audience
went on their knees. Without thinking, I just knew what to
do. I jumped off the dais and started running. Hands
snatched at me. I tore at them wildly and continued to run.
|
"No, I'm not insane or anything. Look at this, for
instance." I showed her the flashlight.
She looked at it as if seeing such a thing for the first
time.
I turned the light on at the ground next to us.
"What.... How do you do it?" She gasped.
|
He explained to me that in every generation there were the
elect few who strived to bring the Messiah, and that it is
the duty of every Jew who is requested to assist it to do
so.
|
I did not understand. Where was that building? Where was the
iron gate? And what was this village doing there?
|
"Hashem is my God, and I'm Jewish," I answered.
"Shh..." she whispered. "We are of the Kingdom of Israel
here, and my father is the Chief Priest of the Molekh."
|
I blinked, surprised at the midsummer noon sun. "Quick, no
time to stay here," he prodded me.
I hesitated. "What about Daria?"
"Daria? Who's Daria?"
I turned around. No trace of the girl.
|
המחשב אמר: "נ נח נחמ נחמן", והשתתק.
אמרתי: "מאומן?" הוא ענה: "עדיין לא. כשנגמור לאמן אותך, תהיה
מאומן".
אמרתי: "תאמן אותי".
מתחת לשולחן נגללה מגירה ועליה ג'ויסטיק.
|
ועל דלת ביתנו
תלינו שלט:
העובש הכחול לא גר כאן יותר
לכו חפשו אותו במקום אחר
|
אני וטרוי ניחנו ביכולת לנסוע בזמן. לא תמיד אנחנו יכולים, ולא
תמיד יש לנו שליטה ביעד. אבל ברוב הפעמים זה מצליח, ויש לנו
שיטות שאמורות לסייע. הפעם, זה הצליח.
|
ואז נחתה תמר המקורית. היא אמרה: "אני נורא עייפה", שתתה את
השוקו שלה והלכה לחדרה לישון. תמר הגדולה (בת שש וחצי בערך)
נשארה להסביר לי קצת על עמוס וחיל הזמן, ואז נעלמה.
|
נחתתי בערב השנה החדשה, בשבע בערב, במתחם נטוש בנמל החלל
הבינלאומי על שם האימאם סאדקאללה (שהיה, ע"פ אתר מגהפדיה, ראש
העולימה המוסלמית העולמית באמצע המאה ה-21, בעל ארבעה
דוקטורטים מאוניברסיטת אזהאר ושלושה פרסי נובל לשלום), במדינת
טרוולטה (מה שהיה פעם חלק מטק
|
הספר פותח בשיעור ספורט, מקצוע בו לא הצטיין יהויכין הצעיר
במיוחד.
'"יוכי", קנטרה אותי נועה, "תנסה לרוץ יותר מהר. רק אתה נשארת
ואתה מעכב את סיום ריצת ה-600 מ'."
|
ומטולטל, בין סתירות רגשי לב
כבודו ימיר בכאב?
|
מותר הבהמה מן האדם
וטוב משניהם הוא הרובוט :
נפש אין לו לחוש בכאב
וגם אם יתקלקל
יש טכנאי שיתקן :
|
דלפה נפשי מתוגה
רוחי עלי עגמה
געי בי֚ ענוגה
נחמי אותי בארגע
|
כל בוקר קם ממיטתו
קורנליוס, השד האדום
|
דיוקן עצמי, Self Portrait, 27.05.1999
|
בן ארבעים, מעוניין בחברה ונפש אחות
יפה ורזה עד גיל שלושים, אולי פחות
והיא יכולה להיות זמרת, והיא יכולה לעשות שפגט
לא משנה. לי לא אכפת
|
Forget it.
Forget it, girl, I said.
I said forget it.
|
And so you see I have come to doubt
All that I once held as true
I stand alone without beliefs
The only truth I know is you
|
"לנשום את נישמת הדגן.
לרקוד עם ריצוד מי הפלג,
לפעות עם הצאן על השלף,
יצאנו לברוח מכאן"
|
באחוז האש בענן
בקרוס הברזל אל פחם
באכול אש פלדה ואבן
בנפול עם רב, בנפול מגדלים.
|
כל יום שעובר
אי השקט גובר
ובזעם עיוור
אותי חונק, משתבר, כמו
גל מתוך ים
|
ואז אנוכי, בתוגת המאירי
אלחש לקירות: "יוסי מת, יוסי מת"
|
ידעתי ה' כי צדק משפטיך, ואמונה עיניתני.
|
האושר הוא
האושר הוא
האושר הוא, הפשע המושלם!!!
|
הוי מה נעים
שבת אחים גם יחד
שבת אחים גם יחד
נה נה נה נה נה נה
|
חגב
מחליק על גב שפן
אל מאורת חטשים
והיא כבר לא שם...
|
רובה אל רובה, קנה יצדיע
כדור אל כדור יריע
עלי בריקדות, עלי בריקדות ניפגש!
|
זיק כבוד אין בעיניו
ידיו תלויות לו בצידיו
עיתוני אמש
עם חדשות יום אתמול
|
מה מעלים לבמה חדשה לכבוד תשעה באב?
|
מביט אל השקיעה
השמש יורדת אל הים
ומאחוריי ההרים מטילים צילם!
היום יפנה
|
ושיר לפי חרב זמרי, זמרי
חומת המגן והמרי
|
My shrink said: "Nahum
Get a grip on your life!
Don't just wait for Mashiach --
Bring him!"
|
Once upon a midnight dreary, while I pondered, weak and
weary, Over many a quaint and curious volume of forgotten
lore--
|
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹמֵנוּ, בְּנֵי אֵלִים
שַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם הַנּוֹפְלִים,
שַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם הַשּ-וֹרְדִים
בִּנְפֹל עַם רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים.
|
זעקי, ארץ אבודה
כאוב מארץ יעלה קולך
כי אכלה חרב סביביך.
|
ויהי בחודש מרחשוון, בנועם עונתו של סתיו, עת רוח קרירה תנשוב
יומם ולילה מן הים, בימים שמשב ראשון של חורף ירעיד אמיריהם של
אילנות, ותמו נטיעות של סתיו ותסס השיכר -- קורא דרור לארץ.
|
ותהי חתת אלהים על ההרים הרחוקים וחיל אחז את צורי המדבר
הזועפים: אל נקמות ה', אל נקמות הופיע!
|
כל העולם ואשתו
היו שם בסבסטיאן
עד שזה נגמר.
יהיה עוד סבסטיאן
אולי מחר, אולי מחר.
|
ולאחר ערבית סופרין העומר ומקדשין הלבנה
והולכין לבתיהם לאכול ולשתות בשמחה.
|
רבות בנות עשו חיל
בקיץ, בחורף, ביום ובליל
אך על כולנה מי עלתה, מי?
אם אוולד בגלגולי הבא משוררת,
קראנה לי נעמי.
|
כתפיה צרות
שערה מתולתל
כזאת היא! קוראים לה:
ת'ראש מיטל.
|
אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
|
|
קונפוציוס
אומר:
חתולים הם חיות
נפלאות. במיוחד
ברוטב מרינרה. |
|
