|
כבר ידעתי לאיפה מופנת התחנה הבאה שלי, רותי. אבל לא בשביל
להתפס לשיחה עם סוג כלשהו של משעמות, מסר או נחמה משותפת בקשר
לאיידס, אלא בשביל להבין דבר אחד, 'למה'
|
אף פעם אל תשתמשי במונח נצח. את לא יודעת מה את אומרת באמת. את
חושבת שמוות או בעל בוגדני זה קשה? נסי נצח של להיות הבחור
שמנקה בסוף אחרי המסיבה...
|
שהחלטתי לנסות לבדוק אם היא תצא איתי ופתאום משום מקום פשוט
פלטתי את זה ישר במהירות "נעמההייתרוצהלצאתאיתיבשישי" והיא
ענתה כמובן "מה?!?!" עכשיו הייתי חייב להרגיע את עצמי ואת
דפיקות הלב שלי שמשום מה חזרו על עצמם בכמה שניות על עצמם יותר
מהבטחות של פולטיקאי
|
כי היא חולשתי היחידה שהורידה אותי מאוטופיה לשנאת חינם כמו
שנקרא. ולא התאבדתי, כמה שאני מנסה לחשוב למה לא במוחי הקודח
תמיד יצאה אותה תמונה שלה מחייכת את אותו חיוך שעד לעצם אותו
רגע לא יכולתי שלא להנמס מבפנים
|
הוא ביקר פעם פעמיים 'במוסדות להטבת הנפש', אבל בסוף שיחררו
אותו תמיד אחרי הבטחות שלא יפגע אפילו בזבוב שעבר ברית מילה.
אחרי הכל פה זה רק אלבמה לאף אחד לא אכפת יותר מדי בקשר לכמה
יהודים מתים.
|
יום אחד אתה קם קצת יותר בוהק מהרגיל ופתאום אתה איזה אור בוהק
ומרהיב! אז לא! אני לא אור לבן עצום! רק לבן!"
|
ככה אתה צריך להבין אני ואתה פעם שנינו היינו עגבניות אבל אתה
לאט לאט הפכת להיות מלפפון ואני נשארתי אותה עגבנייה ובמקום
לנסות להיות עגבנייה אתה רק המשכת והפכת להיות מלפפון. וזה לא
שלא ניסיתי להתרגל קצת למלפפוניות שלך או להיות קצת מלפפונית
יותר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פיקאצ'ו צא!
הפודלית
והפוקימוניה |
|
