אני זוכר למשל את תקופת הצבא, עם כל הזיפט של השירות והמילואים
שהפגישו אותי עם כמה חברי עבר, מעולם לא הרגשתי בודד כמו תוך
כדי משחק שש בש עם קפה שחור בצד, כאילו נשאב ממני כל מה שידעתי
אל מצב סטטי וחסר עניין בחיים, באנשים ובמשחק עצמו.
שכחתי לאהוב, להתגעגע, לרצות משהו ולהתעקש להשיג אותו. נרדמו
לי החלומות, משאלות הלב, והנאות החיים לא קורצות אלי. אנשים
סביבי מנסים לפוצץ אותי בסיסמאות על כמה שהם מבינים מה עובר
עלי, גם דרך השתיקות שלי, ואין לא כוח ולא יכולת להתחיל לאכזב
אותם על טעותם.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
