|
טיפה אחר טיפה נושרים עלי מי השמיים ומתערבבים בדמעותיי,
נמהלים בהן. מרככים את טעמן המלוח בעודן עושות את דרכן אל פי.
שערותיי מסתלסלות מסתלסלות לאורך צווארי, על מצחי. נדבקות
לעורף, ללחיים, לחזה. בראשי מהלומות פטיש.
|
ואיך יכולתי לדעת? תקועה בחדר המפגר שלי כל היום, עם הספר
המפגר שלי והמוזיקה המפגרת שלי, ומנותקת מכל מציאות הגיונית
ורק מהרהרת במותי שלי, מתענגת על הסבל שאגרום, אם בכלל.
שוכבת במיטה הספוגה בריח טרפנטין מנסיונות נואשים לתפוס איזו
מוזה ולהכריח אותה לשכון בתו
|
הדם הזה הוא רק שלי
ואם ארצה שיטפטף
על מחברות ישנות
אעשה זאת, בלי בעיות.
|
קפה וסיגריות.
סיגריות וקפה.
הקיים שילוב מושלם
יותר מזה?
|
והוא יחייך לעצמו לפעמים כשייזכר בי
כי הייתי מתוקה כזאת, נחמדה,
|
בשיחה שניהלתי עם הרוח
גיליתי המון על החיים
|
ממחזרת ספרים שמעלים אבק על המדף בחדרי ולוחצת על ה-ON בשלט
בציפייה שכולה תקווה, כאישה לאחר לידה הרוצה לראות ולאחוז את
תינוקה, ואילו התינוק שלי מת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אולי היום.
אולי רק...
היום.
אני אעשה
משהו... חדש
אולי היום, אכין
מרק?
הטבח של במה
מחפש דרכים
חדשות לבטא את
עצמו |
|
