|
התהפכתי לצד השני. היא מנסה להירדם, ואני עם המחשבות שלי.
לכתוב? אני?
על מה יש לי לכתוב? על כמה החיים שלי מושלמים? על כמה אני
אופטימי? על
הפעם ההיא שאלוהים עשה לי נס והציל אותי ממוות?
|
לפתוח לעצמי את הראש
על שפיץ של שולחן
|
עת אביט לעיניו
של ילדי היפה
ואדע שאהבתי
יצרה יצור זה
|
ביום שישי, ה-28, איבדתי אישיות מדהימה שהייתה לי זכות להכיר,
אומנם וירטואלית בלבד, בפיגוע דקירה ברוטאלי. באותם רגעים, לא
מצאתי משהו שביטא טוב יותר את רגשותיי. השיר הזה מוקדש לזכרה
של מורן עמית ז"ל. נוחי על משכבך בשלום.
|
הוא אמר לי
להיות שם בשבילך,
לתפוס אותך אם תיפלי.
מי שם בשבילי?
|
אתמול עמדתי על קצה האינסוף
|
בזמן עתיק מאוד, לפני מיפוי הזמן כפי שאנו מכירים היום, בתקופה
בה קסם היה אמיתי, ויצורי אגדות היו דבר שבשיגרה, כאשר האדם
עוד לא שלט בכל אלא נשלט ע"י איתני הטבע וממלכת הכישוף,חמישה
עידנים לפני מותו של הקנטאור האחרון...
|
הוא ביתק במכה את השלשלאות כולן במתיחה אדירה של כל גופו,
והרים קולו בצעקה אדירה: "לא עוד גודווין וגולסטד. לא עוד אדם
וסוס. מעתה, אני קנטאור. הקנטאור גולדווינד!!"
|
עמוק בתוך אישוניו של הקנטאור, ניתן היה לקרוא את אותה מילה
בודדה. שליטה. המכשף היה מרוצה. סופסוף הוא הצליח ליצור את
הקנטאור הראשון, גנרל צבאו, הרוצח האכזרי והמיומן ביותר בתבל,
וזה אפילו לא היה כל כך קשה...
|
אף אחד לא ידע, עד עצם היום הזה, איך ניצח גודווין את אינסנו,
חוץ מגודווין עצמו. אף אחד, חוץ מ...
|
לפני שאיבד את הכרתו, הוא שמע, כמתוך חלום, את גולסטד מרים
קולו בצווחה כואבת, ועוד קול, שהתנשא מעל כל ההמולה... מין
צרחה, נשית ומלאת כאב, בכי שכל דמעה שלו צרבה הר געש במקום בו
נפלה. היה זה בכיה של אמא טבע.
|
משהתעורר, המכשף עמד מולו. הוא הביט בו בעניין רב, ובחיוך
זדוני שהביע שביעות רצון. קולו של המכשף נשמע בתוך ראשו של
היצור, והוא ידע, כי דבר כזה כבר קרה לפנים: "סופסוף התעוררת,
יצירה מושלמת שלי. אתה הוא ההתחלה, הבסיס. ממך ייצא גזע על של
לוחמים, שיצאו לקרב על
|
ביוגרפיה מצולמת של שקיעה אחת - ממרפסת ביתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אמא שלי אולי
שעירה, אולי
שמנה ואולי
אפילו
מכוערת...
אבל אבא שלך
ערומקו!
ר', מחזירה
לאפרוח וורוד
באבי אביו. |
|
