|
הלכתי אחריה, ראיתי שהיא מתישבת על איזה ספסל, בצד, טיפה רחוק
מהמועדון, מסתכלת על הריצפה, היא היתה נראית לי כל כך בודדה,
כאילו היא מחכה לישועה (לי, כמובן...)
הלכתי כשברקע היה שיר של הספיס גירלס ( איפה לעזאזל הוא חי
הדי.ג'י הזה?) והתישבתי לידה.
|
ברקע עוד שמעתי את הספייס גירלס (מה?! מתי הן חזרו לאופנה?).
שמעתי צעדים מתקרבים לעברי, לא יחסתי לזה חשיבות, הרי יש פה
עשרות אנשים, מה הסיכוי שזה יהיה...
אוי, לא..
זה...
|
הייתי רוצה לספר לכם על חברה שפעם היתה לי.
קראו לה זהבה. בעצם עדין קוראים לה.
בטח אתם שואלים מה קרה כל כך נורא לזהבה שמספרים עליה סיפור?
אז זהבה שלנו באה ממשפחה מכובדת, בעצם לא ממש, אולי המשפחה
המאמצת שלה היתה המושלמת, אבל המשפחה האמיתית שלה לא
|
"אז.. אני לא רוצה להישמע כמו נהג מונית קרציה אבל.. בכל זאת..
ערב חג פסח היום... מה את עושה ברחובות תל אביב?"
|
"אז כמה זמן אתה אומר שיש לו?"
"בערך חודש, חודשים" ענה לי הדוקטור במין מבט כזה שאין ממנו
דרך חזרה.
|
אמא תמיד אמרה לי שכדאי לי לתפוס בעל עשיר, אבל מה ההבדל בין
בעל לזיון? שניהם חסרי משמעות
|
באחד מערבי הבדידות הרבים שהיו לי החלטתי לטעום את הטיפה המרה,
לקחתי סיכון, לרגע התבלבלתי, עירפול חושים, או לפי השפה
המקצועית- אי שפיות זמנית.
|
אני כבר לא קיבוצניקית יותר, אבל מצד שני, אני גם לא
ירושלמניקית, אז מה אני?
|
"אז פעם אחת לא הצלחתי להכין לך ארוחה... מה את ישר מכלילה?"
|
הכנרת מתייבשת מרוב דמעות
הירח שואל אם להמשיך לחיות
ואני מחכה
מחכה לך
|
אני רוצה לקרוא לזה תמימות ילדותית אבל זה לא, זה ממש לא. אני
יודעת שלא.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הלך הביטחון,
הלך השלום, הלך
הכסף, הלכה גם
החברה, הלך
האוטו.
תן ניצחון של
מכבי, תן. לפחות
זה!
אחד שעומד על
שלו מול אלוהיו |
|
