|
הייתי חייב לשאול - לדעת.. "כמה.." ולפני שסיימתי את המשפט היא
סגרה אותו, כאילו יודעת "100 שקל מציצה וזיון" היא חייכה אלי,
והוסיפה בקול גברי עצוב "אני טרנסקסואל", חייכתי אליה בנימוס
ובמבט חצי מבוייש חצי מרחם אמרתי לה "לא. תודה." והמשכתי ללכת
ללא תשובה
|
ותוהים למה אני עם הפנים לריצפה
הם חושבים שאני סתם דיכאוני
אותי הם פשוט לא מבינים
|
דריכה, פיצוץ, נביחה, הרבצה
אני במיטה נשארתי יבש
|
פתחתי את העיניים, שוב קמתי לצערי, עוד יום בתור אניה ארמן,
תלמידה בכיתה יא'.
מסתכלת דרך החלון,רואים שזה סוף החורף. נו מילא, בשנה הבאה
החורף יחזור.
|
"הלו? אניה? מה נשמע? זה בר, את לא עונה לי, אז אני משאיר לך
הודעה, אני אוהב אותך כל כך! ואני רוצה להיפגש איתך, יש משהו
שאני צריך להראות לך.. תתקשרי אלי שאת שומעת את זה"
|
ברחוב, הלכתי סהרורית, מחפשת תשובה. התשובה מצאה אותי.
"אניה? זוכרת אותי? איפה נעלמת?" זה היה יובל - הסתכלתי עליו,
הוא נראה שווה הרבה יותר ביום מאשר בלילה...
|
הולכת ברחובות האפורים של ת"א, מסתכלת על האנשים, בוחנת בודקת,
פתאום, אני כבר לא מוזרה, פתאום, אני לא שונה, פה התמימות
נעלמה ממזמן,
|
הפרק החמישי (והכי פחות יפה לדעתי בסיפור...)
"היי, בר אני ממש מצטערת על כל מה שקרה, אני יכולה להבין אם
אתה כועס עלי.. אני יודעת שלא הייתי בסדר.. תתקשר אלי
לפלאפון שאתה שומע את זה, אני הולכת למחויבות אישית. נדבר כבר
שם... אני בפלאפון שלי"
|
they took my freedom
they are trying to punish me for just being me.
he made me a trail, and no matter how I screamed
they are now taking my life away
|
אולי הגיע סופי,
עכשיו שהדמעות עומדות לחנוק את גרוני
|
כולם מסתכלים עלינו, וחושבים בלבם
אם אתם כל כך עצובים למה בעצם אתם נפרדים?
|
פרצופך עדיין חרוט לי על הלב בהרבה כאב,
מזכיר לי, שאין כמוך
|
אנה, אנא,
אל תפגעי, תני לי הזדמנות,
ואני מבטיח, אתן לך גם את הירח.
|
אני רוצה אהבה
עכשיו אני באמת מוכן
רק בואי אלי, ואני כל כך אפנק
|
אנסה לא לחזור על אותן הטעויות
|
אתמול כמעט שכבנו
אבל היום כבר למעשה נפרדנו
|
בואי נדבר על זה,
בואי נהרוס את הרגע,
את הרגע, שלו חיכיתי כל חיי
|
גם אני מחייך פה ושם
אבל זו רק מסכה,
מסכה שמסתירה הרבה הרבה כאב
|
עכשיו בי לא נשאר דבר, רק עוד פצצה
והיא מתקתקת במהירות.
עוד רגע היא תתפוצץ ותאדה את דמעותי
|
אף אחת לא לידי הפעם כדי לחמם
עכשיו אני עם הקור מתמודד לבד
כי את אותי עזבת
|
הלוואי ולא היית עוזבת אותי
אבל אז לא הייתי מכיר את הכתיבה
|
אולי אני בן אדם דיכאוני
ואולי אני פשוט משחק אותה
אבל את ההרגשה שבתוך הלב
אי אפשר להמציא
|
העיניים שלי יבשות
פשוט נגמרו הדמעות
זוהי תקופת בצורת שהתחילה ביום שנולדתי
|
כל חייו הוא ידע שיהיה איתה לעד
מאותו הרגע שבפעם הראשונה חייכה עליו
בגן המשחקים המלכותי,
וגם ביום שעזבה לארץ רחוקה,
|
והשמש העולה, כמו הספירה לאחור
סופרת את הזמן שיש לנו ביחד.
|
כל כך רצית לשתות מתוך ממעיינותי
ללגום את טעם שפתיי הסדוקות,
מיובש האהבה.
|
על החברים אפשר לסמוך
שגם בעת צרה יהיו שם בשבילך
|
מה נשאר לי בשביל עצמי? רק עוד כאב
וזיכון שעדיין צורב
|
עיניים של מלאך, אותי הן רואות בדרכים משונות
כחול כשמיים עמוקות כים אבל אני לא יודע כיצד לשחות
|
עכשיו שאני חוגג את הולדתי,
אני מעלה זכרונות, על הודותיך
ומה שהייתי רוצה שיקרה, בדיוק לפני שנה
|
לאט לאט, זיכרוני מקשה עלי
האם בך אני מאוהב?
או אולי רק בבועה?
רק זיכרון קלוש,
זה מה שנותר לי מאיתנו
|
הכניסו אותי לחדר וסגרו את הדלת
נעלו את הדלת כדי שלא אצליח לברוח לחלום
|
איך יכולת לעזוב אותי אחרי שנתתי לך את אהבתי
וכתבתי לך - DAFNA I LOVE YOU
|
עכשיו השמחה שוטפת את ליבי
שוטפת את השיממון, אבל אין שם כלום
שיוכל לשמור אותה
|
ראיתי אותך היום
חלפתי על פנייך הקרות
אליי הן כבר לא מחייכות
רק קפואות וחתומות.
|
רציתי לכתוב לך את שיר האהבה הכי יפה בעולם
רציתי להעביר את הרגשות שלי לנייר
להפוך את הרגש המרגש הזה כשאני רואה אותך לאמיתי
למשהו שאצליח למשש וללטף
|
אל תתני לי לברוח, תחזיקי אותי חזק,
קרוב, כדי שאוכל לכתוב לך,
שיר אהבה.
|
שוב פותח הבוקר את עיניו לעוד יום של מלחמות
רק התעורר וכבר חמישה נפלו
|
אני אסתכל לה לתוך העיניים,
אראה בהן אהבה ושמחה מתמזגים והופכים לאושר,
|
חשבתי שנהיה ביחד לעד
חשבתי שאותי את אהבת
|
אני מרגיש שסופי קרב ובא,
ואני מתחיל להבין שאין מקום לאייל לוי ולעמרי כהן בליבי,
רק אחד יכול להשאר,
רק אחד יכול לשרוד
|
רק שאלות, ללא תשובות - במוזניים של הטוב והרע,
מי ינצח?
לזה אין לי תשובה, אבל אני יודע מי יפסיד,
כמו תמיד
|
כל אחד חייב לעשות צבא, זה החוק במדינה והחוק היבש לא נרטב גם
בגשם הכי עצוב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
