|
...ובכל זאת שנכנס לחדר הגדול שם ישבה העו"ס הפוסטמה שניסתה
להוציא מסימה הזונה הנרקומנית את התנוק שלו צ'רלי, וראה את
השופט האשכנזי אבידן,יושב על הכורסה ומחזיק בפטיש הרגיש בפעם
הראשונה שהעניין אבוד...
|
בינתיים, באשדוד, צ'יקו על המזח מדבר עם סימה, ביניהם מתח מיני
מפעפע, מאחוריהם הים התיכון שחור, אפל ומקציף, מעליהם שמים
נטולי כוכבים, על השמיכה באנג ישן.
|
"יש לי מה לומר" הוא אמר וצעד לכיוון השולחן. היא נבהלה קצת
אבל הוא היה באותו שלב צל של מה שהיה כשלמדה עליו כששימש דוגמה
בשיעור בקורס לקרימינולוגיה על "הנוכל המקסים - אישיות גבולית,
או חוסר מצפון טוטלי".
|
ממשרדו של משה אגייב נשקף נוף סתמי, בנייני עמידר המתגאים
בשיקום השכונות המיוחס למנחם בגין כשתמונתו לצידם של אריה דרעי
והבאבא סאלי מעטרים את קירות המשרד. מעט שמים , רצפה מעוטרת
בבדלי סיגריות, ואשפה לא מפונה.
|
יגאל כחכח, "אני תמיד שמח לשמוע, מי זה, הבחור החדש מאמריקה
שכולם מדברים עליו? איתו אתה עובד?"
"לא", חייך שמעון, "אני מדבר איתך על האבא של כל הבוסים, על
אלוהים בכבודו ובעצמו".
"די", צחק יגאל, "תהיה רציני, עזוב אותי מרמזים, מי זה?!"
"אלוהים", אמר שמעון
|
נקרע מצחוק, משתעל
הג'וינט הזה עשוי מחומר טוב..
הכל בסדר?!
לא.
|
תקופת הבשלה כך אומרים הספרים
דומה ללידת התינוק
הגוף מתעוות ולקראת יציאה
נמלטות מגרון זעקות
|
והיא לא התקשרה
והיום שנגמר
לא חזיתי
בשום שקיעת פטל.
|
הקיץ בא ואיתו הגעגוע
לילות של אז,
ריחות ורוח.
|
הענן יתעצם זה חוקי השמיים
ותדעי מרחוק את תחושת הריצה
מעלייך שמים שחורים שוטפים מים
מקרוב מרגישים את עוצמת הבושה
|
למה זה בא לי הבלוז
אולי זוהי פוזה מינורית
אולי זה עניין של עונות מעבר
אולי אישיות בנאלית או
|
עצמת הכח
עניין של חידוש
נובר עוד במוח
הרבה זמן תשוש.
|
אני יכול להיות מי שאינני
באפשרותי לאמץ את שריר ליבי
האם אוכל לשוב אחור?
|
כשהכל ייגמר מה נזכור
את הלילה ההוא מול הקיר החשוף?
|
ריקים החופים
חורף 2001...
|
והנפש כולה ערבות בוכיות
מבקשת לחזור אל זמנים אחרים
עת
שדדתי
רצחתי
שנאתי זרים.
|
טבולה ראסה לחלוטין
בשעון כבר רבע לשתיים
|
פרק את הסיטואציה
לשורה, בית וחרוז.
|
אין לי רצון להתווכח
עם השתברות הקרניים
שיוצרת צבעים
|
בוא, בוא אלינו
שמח אצלנו
כי בלבנט כבר שכחו
|
במגרש הכדורסל מכדררים
למלך התיכון עוד יש קסמים
קיימת גם ברית-מדוכאים
ואיש אחד שעוד מדחיק.
|
ואז את אליי תחייכי
מרחוק יבהקו השמיים
את גופך אל שבריי אצמיד
נמלא יגונינו ביין.
|
הכפפה שהרמתי הפילה אותי
ומסמר חלוד בפינת הקרש
לא ברחתי בזמן הוא ננעץ בכתפי
מפינת המחסן עוד בדידות והרס.
|
זה לא סוג מפגש
שיוצר זיקוקים
זה שילוב שנועד למתן
סיוטים,
זיונים,
אלכוהול
וסמים
שמחזיר למסלול החיים.
|
אומרים המילים שוקלות הרים
ילדה יחפה שחורת תלתלים
צעדים איטיים נדמו בחולות
כל גופי צמרמורות
נמלים שחורות.
|
כל העם יושב בבתים מסתכל
על
שיעי טרוט עיניים המדבר בנעימות מטורפת
מצמררת
על כך שרק ביום העסקה
נדע מי למוות ומי לחיים.
|
ועדיין יחד
כמו תעלומה שלא נגמרת
זה חודר בלי מחט
על הגב חטוטרת.
|
כל החברים הוירטואלים פרשו לשנתם
נשים נוטפות סקס וירטואלי
קילפו מעליהן מכנסי ג'ינס צמודים
פשטו גופיות דקיקות
השילו חזיות מידה C
ושקעו.
|
ואת שאותך אהבתי
חיכית שאשן וברחת
לו ידעת איך אותך אהבתי
בעצם ידעת,
ושכחת.
|
ישוב בתחתון שחור
על רצפה שטופת זיעה
|
היא הפאם פטאל של החלומות
הסקס האולטימטיבי
|
תמיד כשאני מנסה לשמור על פאסון
יוצא לי במקום זה
לבלוע אויר.
ואז אני נשנק.
|
אנחנו לא ביחד
כלומר:
לא עד הסוף
|
שמעון הסתכל על יגאל במבט בוחן, "אם אני אגיד לך שיש בוס יותר
גדול מכל הכרישים שיש שם בחוץ ואני עובד מולו, מקבל הנחיות
ויכול לסדר לך בוכטות שבחיים שלך לא יכולת להגיע אליהם לבד או
אפילו עם כל הכנופיות שכבר יצא לך להכיר ביחד?"
|
שמעון עוד שכב על הרצפה המהולה בקפה שחור, מקקים מתרוצצים,
ועיתונים ישנים. עינו הייתה נפוחה זכר לניסיון הבריחה ההרפתקני
בבית המשפט, והוא היה במצב רוח שפוף מאד.
|
במהדורת החדשות של השעה 23:00 "מפי דן סממה" דווחו על מתקפת
מסוקי חיל האויר ברצועה, ועל ירי מרכב חולף שהרג עוד מתנחלת,
סתיו סינן "כוסאומו המדינה" והחליף את הדיסק ל"יהודים"
הרמקולים נענו להם בצעקה "מי אמר לך שאת מוזרה" ושלווה שקטה
לוותה את הדקות הקרובות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"בראשית ברא
האדם את
אלוהים"
אחת מצטטת
משפטים שאינם
שלה |
|
