|
"גנבו... לי.... ת'אוטו...." שרון בוכה אל תוך אוזני..
"מה.. "? אני שואל, מרוכז עדיין בשיר שמולי. "הודעת למשטרה.."?
אני ממשיך. עדיין לא קולט את שנאמר לי.
ההתייפחות באוזני אינה מפסיקה.. "גנבו לי את הרכב... אני לא
יודעת מה לעשות... ואין לי גרוש בתחת..." ממש
|
היו מתרכזים כמה עשרות ילדים בחוף הים בתל אביב, נועצים נרות
במרכז העיגול המוגבה, ומדליקים את נרות החנוכה, והיו שרים שירי
חנוכה.
|
she is leaving herself with no goodbyes
sailing toward a new shore with changing tides
she is hoping to find a better her there
but is she there
|
We are pendulums......
Do we meet at the focus?
|
אין כאן אבא
תחנות רוח
ואין כאן אבא
את מי לנצח
|
ושמיים בוכים
על אהבה שנגמרה
|
הצחוק הפרוע, השטותי, הילדותי,
מלווה אותי במכונית, במשרד, בבית.
|
אחמד אחי,
מאסתי באלה, בטרור, בכיבוש,
בשלום ושברו, בתקוה, וביאוש.
|
והיא, רוצה על צד.
והוא ממלמל, אין מצב.
|
לגעת ושוב לגעת
ואלוהים הוא עדי
|
אנו ילדים,
מנסים שלא לבכות,
אנו מתנצלים, אם זולגות הדמעות
|
אל שאלוני למה
אל תשאלוני איך
אני הולך
|
את אומרת לי, תאהב אותי,
צחק איתי, דבר איתי,
ואני כועס, מתוסכל עד דמעות,
ואת אומרת לי, הכל שטויות.
|
שמש באה מן הים
ואת בבוסטון
מאבדת את הזמן
את המזרח, את הצפון
|
השקט הזה,
יום שישי אחר הצהריים.
אתה איתי,
גם אחרי אלפיים.
|
אל תרגישי נא נורא מבולבלת
גרועה שלי, גרועה
|
האם אותי תוכל ללמד?
האם אוכל ללמוד?
או שאמשיך לפחד
ואסרב לאהוב?
|
כי פרח יפה הוא.
לוהט, שקט ואכזרי.
כי נשמה בו.
ועלי כותרתו יפים.
|
היום עובר ואף אחד לא כאן.
הגל הבא גם הוא נשבר בים.
|
ואת, לצינורות התחברת,
כמו היו מעולם רחם אימך
|
אני זוכר, הדרך ארוכה היא.
אני חוזר, והמדינה שונה לי.
אל הכיכר.
|
רואה אנשים
חולפים ברחוב,
ואת העלה,
העלה הזהוב
|
מכל פינה, שבשכונה,
היתה שמחה, היתה שירה.
והשכנה, שתופפה.
כך אני זוכר.
|
ועכשיו, כשהגשתי את ליבי,
מפרפר וחשוף, וידי רעדה,
|
והיד אוחזת עט, רושמת
את היהורי
|
לוגם מים זכים וטהורים
אחר שובר הכד
כלאחר שימוש
|
לא יכולתי לישון
כתבתי
אותך ילדה ליבי שומר
|
כואבת את הרגע,
מתפתלת,
נושמת עמוק אל תוך חזה.
|
אז מה היה לנו? - היה לנו שלום.
ומה יש לנו? - שלום לשלום.
ומה יהיה לנו? - חלום על שלום.
|
יושבים על ראש המגדל,
ומשתינים על כולם מלמעלה,
מרטיבים בסירחון את
העכברים, ההולכים מטה.
|
נעלמת אל תוך מציאות חולפת
בחיוך צבוע את עצמה עוטפת
|
לא העזתי לראותך עצומת-עיניים
בכיתי
וגבר הייתי
|
הקיץ ליטף את שיערך
נשק לך והלך
|
ופתאום הצונאמי הגיע
נהמה מחרידה השמיע
ובמחי גל ענק אחד
הכל נעלם ואני שוב לבד.
|
עינייך דומעות את הרגע
אחרון לא יסף
|
שבעים ושלושה, שם למעלה.
והרייטינג, הוא למעלה.
|
צוחק צוחק הערב
מביט אל העולם
עולז רוטט כזרם
של נחל אל הים
|
הגענו לשטחי כינוס על זחלים. הגשם כמובן לא הפסיק לרדת. הכין
לנו קבלת פנים של "צרות באות בצרורות".
|
"שמי דני... מה שמך"? שאלתי אותו. החלטתי שאין ברירה וצריך
לשבור את הקרח. יש לנו מעל שעה להעביר ביחד.
"אילן..." ענה הוא. שוב בהיסוס ובחוסר רצון להמשיך את השיחה.
|
המטוסים עוברים מעלינו ברעש נוראי. קשה לי להבחין כמה הם אך
ברור שלא פחות משלושה ארבעה. הם צוללים כמה קילומטרים צפונה
לנו ומתרוממים. שניות לאחר ההתרוממות להבות אדומות וכחולות
נראות מאזור אל חיעאם. כמו זיקוקים של יום העצמאות. ואז בא רעש
ההתפוצצויות שמתגלגל א
|
נסעתי כדרכי בימים האחרונים למסעדה החדשה שפתח שאול בתל אביב,
ברחוב יגאל אלון פינת נחלת יצחק. הייתי בחופשה מהעבודה, חופשה
אחרונה מעבודה זו. קיבלתי 4 חודשי התאקלמות מהחברה בה עבדתי עד
לאחרונה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
New Stage
זה כמו
New York
?
זה שמקבל עכשיו
עגבניות בראש |
|
