|
מול חלון, פתוח.
נזיר רוחני, עמד לו.
|
האור משתנה,
האוויר מתחזה,
|
כן זו אותה הלוליטה
המדים גדולים מידי
הפרפר שבעורקיה מפרפר למוות
התאטרון גווע
|
אל תחלוץ את סנדלי בעדינות ,
אל תניח את רגלי על ספת הסטן.
|
קץ הילדות בדרך מעוגלת
אל הפנים ומחוץ לדלת.
|
בוקר. היא הקיצה משינה עמוקה אל תוך ימי חלום המליניום.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|