|
מול חלון, פתוח.
נזיר רוחני, עמד לו.
|
האור משתנה,
האוויר מתחזה,
|
כן זו אותה הלוליטה
המדים גדולים מידי
הפרפר שבעורקיה מפרפר למוות
התאטרון גווע
|
אל תחלוץ את סנדלי בעדינות ,
אל תניח את רגלי על ספת הסטן.
|
קץ הילדות בדרך מעוגלת
אל הפנים ומחוץ לדלת.
|
בוקר. היא הקיצה משינה עמוקה אל תוך ימי חלום המליניום.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
זאת רק אני, או
שהחבר של שלי
מכה?
למה לא עושים פה
שומדבר
בנידון??!
זאת התעלמות
פושעת!
נקרא עליה מחר
בעיתון!! תפרידו
ביניהם! מהר!
-זאת שאהבה את
החבר של שלי. |
|