|
מול חלון, פתוח.
נזיר רוחני, עמד לו.
|
האור משתנה,
האוויר מתחזה,
|
כן זו אותה הלוליטה
המדים גדולים מידי
הפרפר שבעורקיה מפרפר למוות
התאטרון גווע
|
אל תחלוץ את סנדלי בעדינות ,
אל תניח את רגלי על ספת הסטן.
|
קץ הילדות בדרך מעוגלת
אל הפנים ומחוץ לדלת.
|
בוקר. היא הקיצה משינה עמוקה אל תוך ימי חלום המליניום.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
כל פעם שאני
רואה בטלביזיה
את הילדים
הרעבים האומללים
האלה בכל העולם
אני לא יכולה
שלא לבכות.
זותומרת, הייתי
שמחה להיות רזה
כמוהם, אבל לא
עם כל הזבובים
והמוות וזה.
מריה קארי |
|