|
דברים שאולי עוד יתגשמו.
ואולי לא.
|
הכל התפוצץ במסיבה של גילי בשישי בערב.
עוד לפני זה, ביום שישי בבוקר, הסתובבו שמועות במסדרונות בית
הספר, אבל במסיבת פיג'מות אצל גילי הכל באמת יצא החוצה.
השמועות האיומות על קרן קיבלו הפעם תפנית אחרת.
|
לא הרבה אנשים אותו מכירים,
אך קיים בית קברות מיוחד,
בית קברות לשירים.
בו קבורים למנוחת עולם
שירים שנרצחו, שהתאבדו
או שסתם גנזו אותם.
|
הוא בא מהמקום הכי עמוק שבי,
התבשל בפנים עד שלבסוף נולד.
הוא נושא בתוכו חלק עצום ממני,
בזכותו לעולם לא אשאר לבד
|
הם נמצאים שם,
בלתי נראים,
ובלתי נשמעים
|
משאירה לאמא מכתב,
את נעלי ההליכה הישנות נועלת.
זורקת על עצמי את המעיל החם,
וכבר אני מחוץ לדלת.
|
מאז נפגשו עינינו,
רק חיכינו לראות
מי יקום ראשון
|
ובלילה,
כשבשמים ירח של דם הפציע,
רק אני שמעתי יללותיך.
לאט גוועו הן באפילה,
ושוב לא גרמו לאיש להגיע אליך.
|
כשתחשפי בפניהם רגשותייך,
מייד תצטערי על כך.
וכתף עליה רצית להישען,
הופכת לעוד גב המופנה לך.
|
אולי אם היית מדבר איתי ביום אחר הייתי יותר נחמדה.
אבל לא היום.
למה זיכרון הוא דבר סלקטיבי כל כך? מי אני, ומי אתה שנשפוט
אותו?
|
אני חושבת שהתבגרתי, או שאולי סתם נהייתי עצובה יותר.
מנסה להאמין שהכל לטובה, אבל העיניים עייפות יותר. ובניגוד
לאנשים, הן לא משקרות לי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יודע מה? ים.
ים. נחצה ים.
ולא את הכנרת.
ים סוף הולך?
ניקח אותם
למצרים בשביל
זה. גם נבנה
פירמידות, מצטלם
יופי.
הקופירייטר של
אלוהים בישיבת
קריאטיב מביא
עלינו את פסח |
|
