איש לא יראה אותך מבעד לפתחים הערומים,
שוכב בחדר החם.
נשימותיך שבורות זרות ומתרחקות ממך
לעולם.
איש מלבדך לא יבחין בזמן נשוא הפנים המנצח
על הגסיסה,
ושותק.
החדר חם, אתה זיעה שנספגת בסדין שקצותיו
לא מתוחים.

הקולות נחרו בבוז ואמרו ''יאללה, קום, לך
תעשה משהו עם החיים שלך, זאת אומרת אתנו,
כמה זמן אתה חושב שעוד נחכה?'' עד הבוקר?
צייצתי בתקווה, ''עוף לנו מהעיניים'' רעמו
הקולות, ''לך תגבש אישיות, תפתח מודעות,
בחייך, תסתכל איך אתה נראה, כמו פושטק,
פלא שהמדינה במשבר

מצנזרת את השתקפויותיה בשלוליות.
אומרת שאהבה זה כמו לגלות את העולם
כאילו ששכחתי
כאילו שהמפות המסורטטות שלי
לא עפו במונסונים