כאשר קיבל הסופר אהוד שפר את פרס הנובל
לספרות, היתה זו אחת הפעמים היחידות בהן
נראה מחייך. הוא אחז היטב את התעודה
הממוסגרת, לאחר אימצה אל חזהו וחיוך לבבי
כבש את פניו. לאחר נאומו הקצר, ירד
מהבימה, ניגש אל אשתו, חיבקה ונשק לה
ארוכות. כן, מעטות היו הפעמים בהן

אתמול פוצצו פרובוקאטורים של מתנגדינו,
חוג בית אותו העביר בכישרון ראוי לציון
מועמדנו לכנסת, יורם בר-דעת.

הזיכרון של הטעם
מפיג את המרירות שבפה
לועס, מתענג, יורק ובולע
חושק, נרתע, אוהב ושונא