[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יובל ברוסילובסקי
נכון שאני קושקוש? מה ז"א לא?!?

ICQ 161163875 161163875  Gezunthait

אל היצירות בבמה האהובות על יובל ברוסילובסקיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יובל ברוסילובסקיאל היוצרים המעריכים את יובל ברוסילובסקי
אוהב מוזיקה. אוהב מילים. אוהב אותן יחד. יותר ויותר
ככל שעוברות השנים.




לרשימת יצירות השירה החדשות
פוליטית
"יונתן פצוע ושוכב בבית חולים,
אמא בו עיניים תולה,
לפעמים קורים ניסים, כרגע כולם מחכים
לאיש בשמלה הסגולה".

מוקדש ליונתן לוין, בן דוד שלי, הפצוע הקשה ביותר של מלחמת
לבנון ה-II שעוד לא החלים.

ייסורים
It's my 20th birthday, but in hours it lasts 25.
I should celebrate the fact that I am here, that I'm alive.
But who wants to celebrate a birthday when it lasts an hour
spare?

אינטרוספקטיבי
זה תשעה באב
והכל נחרב.
יש חורבן ואני קורבן.

תחושתי
Sea of salt, and I halt.
My nostrils tingle.
My stomach mingles.
It's dead.

הלל
Hush now
Come down
Let your eyelids drop.
Let them suck your tears back to their holes.

בדידות
הרכבת לא עוצרת,
היא רק נחה
והחגיגה גדולה
לה לה לה לה לה לה לה לה

מרוב היער לא רואים דובים,
מרוב גיטרות לא שומעים תופים, אז מה?
(תפוח אדמה).

אהבה
תגידי, איך זה ייתכן
שבמקום כל-כך שמשי וחם
פתאום יורד כזה מבול,
ככה לפתע, ככה סתם?

ייסורים
כמו איוב, גם עליי, גם עליי
חרב עולמי.
כל מה שאהבתי, ולא רק אותה
לא מן הנמצא.

אינטרוספקטיבי
הוא ישוב בתוך אמבט עם כוס של תה שהתקרר.
אמבט ולא אמבטיה, כי אין לו אלוהים.
הוא בוהה כמו אידיוט ב... סכין גילוח מיותם.
הוא מיוחם.

געגוע
בשכונה הוא טייל וכל הכלבים הסתכלו עליו ביראה,
אבל כל כלב סופו להזדקן וכל סוף גנב בתלייה.

ארוטי
בואי נתיר מעשים אסורים.
בואי נשחיר לילות לבנים

שואה
אני לא טוב במתמטיקה, אבל גימטריה אני יודע:

185 הוא הסכום של "טיקוטין". 452 הוא הסכום של "מוות". הסכום
של שניהם הוא 637. בצירוף הסכום של "לופוחובה" - 780.

אכזבה
נקישה ונקישה
בין נשיקה לנשיקה
בין שפתיים ושיניים
יוצרות מוזיקה חדשה.

טבע
בהליכה היומית
ניתן ורצוי לנמנם
תוך כדי תנועה.

אהבה
נסיכה יפהפייה, אל תגעי בחוד המחט,
הוא שום דבר, רק תחבולה של אנשים רעים
ורדומים.
דקירה אחת קטנה, תמימה, ותרדמי גם את, בנועם ובנחת,

כמיהה
לבי רוצה ללא הרף לרצות.
מעולם לא תכנן הוא לשלוח בך פגע
אז עד רצון ימצא
והלב יתרצה

אכזבה
לא תדעי עבר,
ולא תדעי עתיד,
ולא תדעי לעולם
מה רציתי לומר,
מה רציתי להגיד.

יחסים
ויה דולורוזה. מנסה לחרוזה.
אך אין מילים ואין אותה - ויש רק מוזה.

חלום
"אני יודע שזה יבוא, כן, אני מרגיש, זה קרב ובא, כשזה יבוא אז
יהיה לנו טוב, וזה יהיה עולם נפלא".
בלדה לפסנתר.

הרהור
אני שואל -
זה מה?
זו זימה?
מי זה מה?

אינטרוספקטיבי
אני חבול וגם פצוע מספיק בכל גופי
משיניהם וטפריהם המחודדים של אריות.
אך גם בקרבתם של שועלים ערמומיים
זה לא נוח מי-יודע-מה לחיות

בדידות
שמעתי שכשנמצאים באבל מגדלים זקן.
ואנחנו כבר לא יחד, אז גידלתי קטן.
לא גדול ומאיים, לא מפחיד או מסוכן,
את יודעת, זקן. זקנקן

ערפילי
ולהם כנפיים,
ולא צונחים העפעפיים
ואני לא נרדם
הלילה.

ג'ננה
חייב חֶברה
חייב חֶברה
כשאין חֶברה
אז את עולה

יחסים
פסנתר וכלב מנדבים קולם בשיר
אודות זוג חתולים בתוך דירה בעיר.
אהבה אשפוך עליה שוב ושוב, ובבת אחת,
על האחת המיועדת - כן, זו את.

געגוע
עברו כמעט שנתיים מאז
שהפסקת לנשום
זה הכל

פזמון
יש טעות נפוצה, במיוחד בשירים -
מצמידים אל הלב ענייני רגשות

גורל
ביום אחד מן אלה,
ביום מן הימים
נקרא את סוף הפרק,
נהיה ליתומים.

הרהור
בתא הצידי של המכונית שלי
השארת קופסאות של סיגריות, ריקות
וכמה חבילות של מטליות לחות.
בתא הצידי שלי
נשארת, איך לומר... כולך לפחות.

טבע
ברק מבריק מבריג את הגשם אל האדמה.
העננים מתעניינים, מהנהנים ומצייתים לו
כשהטיפות מפטפטות על עוד עניין פעוט ומעונן
ממרום הרעמים רועים קווצות הסערה.

אהבה
לא אשכח. אחכה ואסלח.
עודני מחכה. מחכה לך.
הנצח הוא קצר,
גברת נקר.

אהבה
רק תסבירי לי שוב איך זה הגיוני
שחצי ממך הפך כך לאלפית פתאום?
זה לא עובד כך בשברים, אני יודע טוב מאוד.
אז איך עכשיו אני לא אתך, ואיך לא עוד?

בדידות
ריח החורף נמרח על כל המיטה
וטעמו נפרש תחתיו כמו מרבד.
בקרבו צופן חיבּה,
בחובו צופן קרבה,

יחסים
הניצן הפך לפרח שפרח כמעט שנתיים וקמל
אולי זה מהשמש ואולי זה עודף מים, וחבל.
רק דבר אחד בטוח, הוא היה נורא יפה, ואין אבל.

סאטירה
איך זה עובד, ממש כמו קסם,
נכנס לו שקר - יוצא אזרח!
ולא צריך הרבה בעצם,
רק כפית וקש ובום בום טראח...
מדהים.

געגוע
בין אז לעכשיו,
מהתחנה אל החדר,
נשאר רק אבק כוכבים.
אני אנשק לשפתייך,
את תגידי בסדר
ונחזור שוב להיות אוהבים.

גורל
בין היומן מלא הואקום
עם דפיו המהולים
אי-ודאות של המחר
וגישת הנחום-תקום

ביקורת
לא מוכן להיוולד
מתרץ, לא מתמודד
ובולע את החרא של עצמי.

עצב
היכן?
אי שם?
אי אן?
אל על?

יחסים
אז אם חשבת שאהיה יפה
ואם חשבת שאני אשתוק,
אז דע לך שנקמה בדרכך על סף ביתך,
העונש המתוק - נשארת אתך.

אהבה
סוף סוף סופי
סוף סוף הסוף שלי
וגם אם תתהדרי בשם אחר
תהיי יותר
בעצם תהיי הסוף שלי

כאב
מישהו צריך ללמד אותי לקח.
אף אחד כבר לא מלמד אותי כלום

כאב
כשבוגדים בך
העורבים מחממים את הגרון.
העורבים, הם לא נותנים לך לישון.
מהעורבים עולים פחדים,
פחדים אורבים,

יחסים
אך ממש כמו ברחוב
גם אצלך הכל צהוב:
השיער ושן קטנה ובעיקר ליבך.

בדידות
אין לי חץ ואין מטרה
ואין שום סיבה ואין לי תכלית
ואומרים שבגובה נוטה להיות קר
אבל קר לי נורא ואני בתחתית.

והוא כל כך יציב
אז קח לך חפץ,
שלח ידך לשולחן
ותציב, נו תציב.

רומנטיקה
תקשיבו לסיפור
ושיהיה מאוד ברור:
זה אולי נשמע שטוח
אבל אני ממש בטוח

זכרונות
את עדיין תקועה לי בגרון,
לא כמו עצם
ובעצם, נהפוך הוא הנכון

אינטרוספקטיבי
לאורך יום,
החלפתי מים בשתייה
של אלכוהול.

מחאה
הוא לגם מכוס מרטיני -
להם הייתה טיפה יותר מרה.
הוא הימר על הסוס במירוץ
הארוך שלהם כבר נגמר.

אכזבה
תמיד אהבת אותי מלמעלה
ומלמעלה די קל לאהוב
ככל שהתרחקת אל-עלה
נראיתי לך יותר קרוב


לרשימת יצירות המחזה החדשות
היסטורי
ילדה (רוז'ה) ואמא. גטו. בית. רוז'ה יושבת על הרצפה בפינה
ומציירת באבן על הרצפה צייד שצד ארנב. אמא יושבת על כסא במבט
ריקני ומזוגג, שקועה במחשבות, ראשה נשען על ידה, לא זזה. בסוף
הציור רוז'ה מבחינה באימה.




אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
עיוות של
ההיסטוריה #45


...הסינים לעומת
זאת נכנסו
למלחה"ע ה-2 רק
בעקבות ההתקפה
הבריטית על פרל
הארבור שבמזרח
גרמניה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 32196. בבמה מאז 12/3/04 9:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליובל ברוסילובסקי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה