היה תור והתמקמתי אחרון בנימוס, עמדתי לבד וחיפשתי מקום לכפות
ידי.
הכיסים ברירת המחדל הנפוצה נפסלו, כי לא רציתי לשדר את חוסר
הנינוחות הפנימית שלי.
לא די בנוירוטיות הבסיסית אלא שבעד דלת האספרסו התרחש הרע מכל,
חברתי לשעבר כשכף ידה שלובה בזו של הנקסט שלה פסעה לעברי, אז
רק נתמלאתי תחינה שאללה ישלח אלינו מחבל מתאבד. הגיע תורי
והזמנתי שני אייס קופי בטייק אוואי, שניים ולא אחד, שלא תחשוב
שאני לבד.
למרות ששילמתי עבור שניים קיבלתי כוס אחת בודדה.
"שניים הזמנתי!" הרמתי את קולי בתסכול.
"למה אתה צריך שניים?", הקשתה.
"אחד לי ואחד לחברה שלי" התפלאתי לחטטנותה.
"פחחח, חברה שלך? על מי אתה בא לעבוד, הרי אתה בודד, אתה לבד,
גלמוד, ערירי, זבלללל, אין לך אהבה, העולם ממשיך לסבוב והירח
במסלולו, אולם אתה מתכלה כאילו כלום, ככה גם תמות-לבד".
התמוטטתי על ריצפת האספרסו, חברתי לשעבר בינתיים הזמינה וקיבלה
שני אייס קופי. אחר כך דילגה מעלי (ולא דרכה, כדי לא לפגוע).
התיישבה יחד איתו בשולחן וחיה את חייה בסך הכל.