יושב בסלון בכורסא הנוחה.
היא על הספה עטופה
ריבועי שמיכת קיץ זולה
נשימתה קטר פחמים  

הוא יושב מולה מחכה.
זרמי מחשבותיו פורצים לראשי
נדחקים לפינות מפחידות
מחייך חיוך קר ושחור, שיניו
לבנות כמגל ביום קיץ יוקד

ידיה זעות נדירות, מחשבותיה
נודדות מטנג'יר לנתניה מרחק
שמונים ואחת שנות אור
מתקצרות במהירות מבהילה

יושב למראשותיה בשבת חיי שרה,
שומע להג גבריאל ומיכאל
נוצה לבנה בחלל חדר
חוצה את האור השחור

-------------------------------------------
לזכר חמותי פרלה לחיאני,1921-2002, ת.נ.צ.ב.ה.
16/11/02 נתניה