נרקסיסט...מגלומני?...אני, לא, מההה פתאוווום.
לכאורה...שום דבר לא שונה, ישן, מחשש, מבלה, מצלם, מצייר, מתקלח או נוסע,
אבל:

אתה מכיר את זה, שאתה קם בבוקר, מצחצח שיניים, מתארגן, עושה מה שמוטל עליך, אם
זה עבודה, לימודים או סתם לגרד בביצים?
אתה מכיר את זה שסתם המוח ש'ך טוחן מים כל היום, טוחן וטוחן, אבל במקום להפיק
מהם משהו לשתיה, אז  הם זורמים לכיוון הביוב?
מכיר את זה שאתה יוצא בערב עם החבר'ה ש'ך ומחפש איזו בחורה לזיין, ככה בשביל
הפרוטוקול, עוד אחת לרשימה, הרי מי לא אוהב לזיין, אה...?

הכרתי את זה, ולא רוצה להכיר את זה יותר, במילה קצרה עניינית ומאוד מתוסבכת,
התאהבתי.
ואני שואל את עצמי...איך זה שאתה יודע שככה פתאום לראשונה בחייך אחרי 22 שנות
חיים, התאהבת?
זה מתחיל מכך שליסה...אני אוהב אותך, כן, שוב, אוהב כזה עם לבבות בעיניים
ודגדוגים בבטן, משהו נורא קיטשי כזה עם הרבה וורוד, אדום ולבן ואני אוהב
אותך...ואת זה.
איזה יום אחד קמתי בבוקר, אחרי שחלמתי עליך, לא זוכר בדיוק מה, זה לא משנה מה,
אבל חלמתי עליך, סבבה, זה קרה לי כמעט עם כל בחורה שיצאתי איתה, אבל אותו
בוקר, זה היה אחרי שבערך שלושה חודשים אני חולם עליך, רק עליך, יאמר לזכותך
שזה לטובה.
'שיפסיק לזיין ת'מוח',אה?...שתביני, אני מזיין ת'מוח, אנ'לא חולם עליך כל
לילה, בכלל לא, עדין לא.
פשוט זה מתפרש על כל היום, כל יום, לפרקים, בבוקר, בבוהוריים, בצהריים, אחרי
הצהריים, בערב, לפני השינה, בקיצור ולעניין, לא כל היום אבל כל היום.
כן, ככה זה, פחות או יותר זה מה שגרם לי להבין שאני מאוהב, יש הרבה מעבר, אבל
זאת תמצית, את ה'מעבר' אני יעביר לכם בהזדמנות אחרת, אני לא צריך שיגידו לי
שאני מאוהב או לנתח את זה, אני יודע שזה זה כי זה מה שאני מרגיש, לא משנה אם
קוראים לזה אהבה, שומשום, או כובע סומבררו, אני מרגיש את זה אז תקראו לזה איך
שאתם רוצים, כן...נו, אני מרגיש שומשום כל היום (וזה למה קוראים לזה אהבה).
זה לוקח לך הרבה מהזמן הפנוי ש'ך, הרבה מהטלוזיה ש'ך, כדורגל, כדורסל, פינג
פונג, סרטים ואפילו מהזמן איכות שאתה מקדיש לביצים ש'ך כשאתה מגרד אותם, זה
מעלה לך את חשבון הפלאפון, מרוקן לך את הכיס, את האנרגיות, מכניס אותך
לבילבולים, מחשבות וגם גורם לך לבכות.

אבל עם כל הכבוד לשליליות.
זה פשוט משתלט עליך כמו ארס קטלני, מתחיל לאט, מתגבר, מנוון לך את השרירים
וכולא אותך, אתה פשוט הולך כמו זומבי כל היום.
זה כואב, זה בהחלט כואב, בלב, זה כל כך שולט בך שכשאפילו זה מאיים ללכת אז אתה
תעשה הכל בשביל שזה יישאר.

זאת אהבה ואני אוהב את זה, זה כיף לי, כי אחרי הכל אני פשוט נהנה לראות
ת'פרצוף שלך, מולי או בדמיוני, איך מוכרים את זה בגלידות?...אה, כן...רגעים
קטנים של אושר ותאמיני או לא, אני מלקק עכשיו טילון בטעם אהבה, שטראוס
והשטויות שלו...
אז...כל כך הרבה רגעים של אושר, שלוותר על זה, פשוט לא כדאי.

תקבלי את הדפיקות שלי כמו שהיא, זה קורה לי פעם ראשונה בחיים, כמו רעם ביום
בהיר (עאלק).
אז תני לי לסגל את עצמי למצב, אני יודע, ייקח לי זמן, אבל זה ישתלם, אני
מבטיח, כי אם הייתי יכול, הייתי יורד על הברכיים שלי עכשיו ועונד לך איזו טבעת
בייגלה על האצבע, עם הרבה שומשום. :) :) :).

This is my confession.

תודה ל'אמילי רוצה'.

"תבלו.."