הדבר הראשון שגדלחטם עושה כל בוקר זה ללכת לשירותים ולבדוק את
היציאות שלו. זה לא כל כך נכון, כי בעצם לפני זה הוא מוריד
כוסית ברנדי, משהו רך לבוקר. והן באמת רכות היציאות, רכות כמו
שתן וצהובות כמו קיא ומסריחות מריקבון. ולפעמים הוא מבזבז גליל
שלם בשביל לנקות והוא לא מבין איך זה ולפעמים הוא שוכח לקנות
נייר ואז הוא מנגב עם הבגדים המלוכלכים שאחר כך הוא שוכח לזרוק
לכביסה או עושה מקלחת בשביל להרגיש נקי. וכשהשמש מתקדמת בשמיים
וגדלחטם כבר נקי ורענן הוא שותה כמה בירות ואומר לעצמו שזאת
הארוחת בוקר הכי טובה שיכולה להיות לו והוא נשכב מעורפל למחצה
על הספה בחדרו ומקשיב לכל מיני נעימות חסרות פשר עם שינויי קצב
תכופים. ככה הוא אוהב את המוזיקה שלו, ככה הוא אוהב את החיים.
הבעיה היא שגדלחטם כבר הספיק לשכוח כמה זמן הוא במצב הזה, כמה
זמן נדמה שכלום זה כל מה שקורה. אז הוא ניגש מיואש אל ארון
המשקאות ושולף את התרנגול-הודו-פרוע ששם ולוקח כוסית כמעט חדשה
מהכיור ומתיישב ושותה ושותה והעיקר שיקרה משהו. ואם לא יקרה
כלום הוא ישתה עוד קצת ואז אולי הוא יתעלף. וזה יהיה משהו.
וכשהוא יתעורר ויכאב לו הראש קצת הוא ישכב משותק עד שיצליח
להדליק סיגריה ולהכין לעצמו עוד כוסית כי החמרמורת חייבת
להיפסק והוא יחכה קצת, הרבה סיגריות והרבה משקאות ועוד קצת ואז
כבר יהיה חושך וכשחושך החושים שלו מתחדדים, הוא יודע את זה
למרות שהוא שיכור. והוא יודע שלמרות שהוא כמו חיית טרף כשמגיעה
החשיכה השכרות תנצח את חושיו כרגיל רק שאולי הלילה הוא לא יתקל
באבן בדרך לפאב וירסק שתיים מאצבעות רגלו הימנית וידדה יחף
ומלא דם רק כדי שיוכל להשיג משקה שיעמעם את הכאב. ואם לא יהיה
לו מספיק כסף הברמן ירשום, הוא כמעט תמיד רושם. הברמן מכיר
אותו, והוא גם חושב שאם הבנזונה הזקן לא יתחיל להחזיר את
החובות הוא יעקור לו עין וינדה אותו מהמקום. וגדלחטם יחזור
הביתה באיטיות מדהימה ואולי גם יעצור בדרך להקיא ולפתע פתאום
הוא יהיה ער במיטתו, תוהה איך יהיו היציאות שלו היום.