נושא הציורים הינו תינוקות עטופים- "גומאד" בתימנית.
מנהג עיטוף התינוק (השימוש במילת הפועל "יגאמדו" בתימנית), הינו מנהג נפוץ
בעולם המזרח והאיסלאם. אני חוקר מנהג זה בקרב יהדות תימן ובקרב עצמי.
התינוק נכרך/נעקד בבד ובריקמה וכן ברצועה הקשורה מאזור החזה ועד הרגליים.
ישנם שני טעמים מרכזיים לשימוש במנהג עתיק זה:
א.שמירת גפיו של התינוק מפני עיוות.
ב.העיטוף מהווה הגנה כשלב מעברי, מחלל הרחם לעולם, כמו "הגלמה" מלאכותית.
הריקמות מצויירות  בצבעי שמן על בד קנווס ולעיתים "נכרכות" על העבודות.
טכניקת הציור בשמן מתבצעת תוך שימוש במוטיבים מגוונים: הריקמה התימנית,
הטלאים, הלבוש, וחפץ אותנטי- מעשה קליעה, הנקרא בתימנית "טאורה".
בציורים קיימת תכונה של הטלאה וחיבור בדים המייצגת את מנהג התופרות בתימן,
שנהגו למחזר בד בהטלאה עקב המחסור בבדים.
אשמח לקבל תגובות על העבודה, תהליך וכו'.
ארז בן יוסף