לחצו F11 לצפייה מהנה
אני אנסה למצוא מילים נכונות.......
בעת שהותי בגאלוויי, החלטתי שאני לוקח יום חופש אחד לעצמי מכל ההליכות, ולוקח
טיול מאורגן של יום בכל המקומות שנמצאים מדרום לעיר.
השטח עצמו נקרא השממה, "הבורן" Burren, והוא שטח סלעי מדהים ביופיו. עוד עליו,
בהמשך...
נקודת השיא של אותו טיול באוטובוס עמוס תיירים, היתה צוקי מוהר,
Cliffs of Moher.
כל אדם שמכיר, היה, טייל, שמע או הסתובב באירלנד יודע שזו נקודת התיירות מספר
אחת של אירלנד, חוץ מדאבלין. ומה אני אגיד לכם, מוצדק כמעט בהחלט.
הצוקים, רצועה של סלעים אימתניים המתנשאים לגובה של יותר ממאתיים מטר מעל פני
הים בצורה אנכית, קוראים תיגר על הטבע עצמו. אפילו באותו יום סגריר ואפרורי בו
ביקרתי שם עוצמתו של המקום לא איבדה מכוחה, ואפילו התגברה בשל הפן המסתורי
אפרורי שקיבלו הצוקים.
הרוחות שנשבו אותו יום דרשו קורבן ממאות המטיילים שהעזו לטפס ולעמוד בקצה
הצוק, מאיימות לסחוף אדם פזיז למטה אל הסלעים, כפי שקרה בעבר.
האירים, קוראים תיגר על כל אלו, המשיכו במסורת העתיקה - בה הבחור האמיץ ביותר
הוא זה שעמד בקצה הצוק זמן רב ביותר (אפשר לראות אותם, נקודות קטנות,
בצילומים).
הפחות אמיצים (כמוני) שכבו פרקדן על האדמה הרטובה כדי לנסות להציץ מעבר לשפת
הצוק, לנסות ולאמוד את הגובה, אולי לדמיין את המרגש בשלוש-ארבע השניות בהן אתה
נופל למטה, אל הגלים המתנפצים.
ההרגשה, המחזה, העוצמה, הגלים, הרוח, הים, השחפים, והגובה - כולם פעלו ביתר
שאת על כל החושים האפשריים, ועל הדמיון והנפש, משאירים חותם עמוק, וערימות של
כבוד ויראה לכוחו ויופיו של הטבע.
וליכולת שלו להדהים כל פעם מחדש.
התוספת, ההוכחה לכך שהמין האנושי מסוגל להדהים לא פחות, התבטאה בשתי טירות אבן
מאסיביות, שהוקמו להן בשתי קצוותיה של רצועת הצוקים, כאילו אומרות: "המין
האנושי נמצא על אדמה מיוחדת זאת, לראות ולהראות."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.