עט שחור, וטושים
המוח שלי כבול בתוך קופסה , קופסה עם סורגים.
אין לי יציאה מהקופסה הזו, הקופסה הזו - זה היכל
רגשותיי. אני יושבת לי בתוך אותה קופסה ובונה
לעצמי עולם, עולם בו אוכל להיות עצמי, ולא מישהו
אחר. אבל לפעמים כשהעולם בקופסה מתמלא
בסערה -אני נאלצת למצוא את המפתח לדלת
האחורית של עולמי ולהוציא חלקים ממנו לעולם
החיצוני - לעולם המציאות כדי שהסערה הזו לא
תציף אותי מבפנים ...
וכך בלי שאומר מילה כל הצופה יכול לדעת את
ריגשותיי מחשובותיי, אין לאותו הצופה אפילו
צורך להתאמץי- צריך רק להביט וקצת לחשוב
...וכך תופים העולם הפינימי הכלוא שלי מוכן
עבורכם כארוחה המוגשת על כפית, שאותה
רק צריך לבלוע , ולהעריך את הטעם.
זו הסיבה בגללה אני לרוב מנסה להיות רגוע
ואדישה ויותר מכל - לא לתת סיבה להתפרצות
סערה שתוביל לפתיחת הדלת בעזרת אותו
המפתח ... המפתח לעולם שלי...
היד הימנית שלי..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.