| ||||||
|
 הלוואי והיה בי הכוח עכשיו לא להישבר כאן למולך. לא לחוש את טעם הצריבה בנשיקותייך כשגופי מחפש הגנה. הלוואי ואוכל לבתר את ידיי פעם נוספת - לפניי שיקברו את ניקמתי, תחת פצעיי. הוא אמר לי לא פעם שהעיניים הם הראי לנפש, אך לאחרונה הוא עדיין מסרב להביט בשלי כי הוא לא מאמין... אולי בגלל זה אני עסוקה בלעבד את העיניים שלי כל הזמן - כדי שהוא לא יוכל לראות אותי נשברת... http://stage.co.il/Stories/246395 |
 |
||||||||||||||||
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.