קטשופ (מוצג ד')

פתגם ראשל"צי חדש אומר: "אתה זה איך שאתה משתמש בשקית הקטשופ שלך" או בעברית
"אתה זה איך שאתה משתמש בשקית הקטשופ שלך" והאמת שזה נכון מכמה סיבות, הראשונה
היא שהיה לי חלק בפיתוח התאוריה הבאה, השניה כי כשלוקחים את זה ברצינות זה
באמת נשמע משהו עם סמכות תעודות והוכחות בשטח וסיבה שלישית כרגע אין לי אבל
אולי לכם תהיה כשתסיימו לקרוא את המאמר הבא.

בכל מקרה, תמיד זכרו! השקית היא לשימוש חד פעמי! בכל מגע אכילתי יש להשתמש
בשקית חדשה! (מוצג ה')

פרק א' - אקט הפתיחה
כידוע לכולנו לכל סיר יש מכסה כמו שלכל שקית קטשופ יש חריץ פתיחה, והעולם
מתחלק לשני סוגים של אנשים אלה שפותחים את שקית הקטשופ שלהם עם השיניים ואלה
שפותחים אותה דרך החריץ שנועד לעזור לפתיחה.

1. פתיחה עם השיניים (מוצג א')
כנראה שביקור אצל הרופא שיניים קטן עליכם, אחרת תסבירו לי למה אתם פותחים עם
השיניים? זה הטעם של השפריץ קשטופ אחרי שהצלחתם לחדור את שכבת האלומניום שעושה
לכם את זה? כך או כך אנחנו לא דנים בסיבות אלה בתוצאות, ולפניכם התשובות.
א. פתיחה עם השיניים ללא חיפוש מקדים של חריץ הפתיחה -  אתם אנשים  חסרי
סבלנות, זמן זה כסף, ולא מספיק ששילמתם על הצ'יפס אתם לא תבזבזו עוד זמן שזב
בעצם עוד כסף על מנת לחפש את החריץ.
ב. פתיחה עם השיניים לאחר חיפוש לא מעמיק של חריץ הפתיחה ללא תוצאות - אתם
חפיפניקים, מתייאשים מהר, עושים הכל כלאחר יד ואין ספק שרואים את זה על שקית
הקטשופ שלכם. ועל כך נאמר: המתחיל במצווה אומרים לו גמור!
ג. פתיחה עם השיניים לאחר חיפוש מתקדם של חריץ הפתיחה ללא תוצאות - אין
ספק, אתם משקיענים. אבל מה לעשות, לא יותר מידי חכמים, אחרי הכל לשקית קטשופ
יש ארבעה צדדים, כמה קשה למצוא חריץ, אה?
ד. פתיחה עם השיניים לאחר חיפוש מתקדם של חריץ הפתיחה עם תוצאות חיוביות -
פוזה. כולכם פוזה. מצאתם את החריץ, שאומנם זאת לא משימה קשה, ובכל זאת מצאתם,
אבל לא, אתם צריכים להיות מצ'ואיסטים ולפתוח את השקית עם השיניים. לא תמיד
צריך להשתמש בכוח, אפשר גם במוח. וכנראה שאין לכם את זה יותר מידי. אתם החוליה
החלשה, שלום!

2. פתיחה עם החריץ -
בגדול אתם אנשים בעלי סבלנות, עובדה חיפשתם את החריץ. אומנם לא בעיה גדולה,
אבל השאלה היא מה הלאה? והתשובה לפניכם בפרק הבא...
א. פתיחה עד אמצע השקית (מוצג ב')-   האינסטינקט של שקית הקטשופ, לאחר
שנפתחה בעזרת החריץ הוא להפתח עד האמצע, ואתם, אם פתחתם את השקית עד האמצע
הולכים עם הזרם, לא נאבקים, לא יוצאי דופן. עד איפה שהשקית נפתחה עד שם תלכו,
לא תעיזו, ובגלל זה חצי שקית קטשופ תתבזבז. לא חבל?
ב. פתיחת השקית עד הסוף (מוצג ג') - אתם לא אנשים של פשרה, אתם רוצים משהו
ואתם הולכים עד הסוף בשביל להשיג אותו. לא נעצרים באמצע! אתם מנהיגים מלידה!
כה לחי!
ג. פתחתם עם השיניים והמשכתם הלאה -   אתם חייבים לטעום משני העולמות, לאכול
מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל החיים הם לא ככה! אי אפשר לרקוד על שתי
החתונות!
עכשיו חזרו לסעיף א' או ב' בהתאם לתנאים הבאים: אם המשכתם לפתוח את הפתיחה
הראשונים על השיניים עד האמצע עברו לסעיף א', אבל אם המשכתם לפתוח את הפתיחה
הראשונים על השיניים עד הסוף עברו לסעיף ב'.


פרק ב' - הוצאה לפועל
בפרק זה נעסוק באקט ההוצאה. איך אתם מוציאים את הקטשופ שלכם מהשקית? ומה זה
אומר עליכם?
א. בעזרת האצבע (לרוב האגודל) - האם אתם אלה שלוקחים את האגודל שלהם
ומוצאים את הקטשופ מהשקית? אם אתם כאלה אתם בטח יודעים שיש בין 45%-30% קטשופ
שנשאר בשקית עצמה. ואם אני לא טועה בטח שמעת בבית ספר לא פעם ולא פעמים את
המורה שלכם אומרת להורים שלכם שאתם ילדים נהדרים אבל "הילד לא ממצה את
הפוטנציאל שלו". משפט שחוק? כנראה. אבל זה לא תירוץ לבזבוז המשווע של הקטשופ
שנשאר בתוך השקית!
ב. סחיטה - אופן הביצוע יד אחת על ראש השקית ושתי אצבעות מהיד השניה
עוברות לאורך השקית מכיוון צפון לכיוון דרום ומוציאות את הקשטופ. אם אתם
נוהגים לעשות כך אתם מנסים למצות את הפוטנציאל שלכם (כנראה שהקשבתם למורה בבית
ספר) אבל בכל זאת, לא עד הסוף. עובדה, מחקרים מראים כי בשימוש בשיטת הסחיטה
נשאר בשקית בין 10%-15% קטשופ מהתוכלה המקורית של השקית. אם כן, מה זה אומר
עליכם חוץ מהפוטנציאל שאלתם? לי יש תשובה, כמובן.
אתם משאירים לעת הצורך. שומרים למקרה שיגמר. אתם אוגרים מזון לחורף, בעצם אפשר
להשוות אותכם לנמלה. אבל רק בחלק של אגירת המזון. כי בחלק של העצלנות אתם
בידיוק ההפך, אין לכם כוח למצות את הפוטנציאל עד תומו, ואין לכם כוח להוציא את
טיפות הקטשופ האחרונות.
ג. סחיטה אינטנסיבית (סגנון סוף המשחת שיניים) - כשאני אומרת אינטנסיבית
אני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה. האם אתם האנשים שלוקחים את השקית ומסובבים
אותה וסוחטים אותה עד טיפת הקטשופ האחרונה? עד שלא נשארת לה רוח חיים? וובכן
אם אתם כאלה אין ספק שזה מעיד עליכם שאתם נוהגים להוציא מהיריב שלכם אתם
הכוחות שלו. אתם סוחטים אותו עד שלא נשאר לו כוח וזאת הדרך שלכם להביס אותו.
אתם נחים רק כשידכם על העליונה!
ד. אופציה לסעיפים א' ו-ב' - מציצת הקטשופ מן השקית - אם אתם לא ממצים את
הפוטנציאל שלכם (כאומר בסעיפים א'-ב') אבל בכל זאת מוצצים את הקטשופ מהשקית יש
לי כמה דברים להגיד לכם.
1. זה מגעיל.
2. אתם קמצנים. וזה יתנקם בכם. לא הוצאת מספיק קטשופ בשביל הצ'יפס ואחר כך אתם
תקומו לבקש עוד מהקופאית! במקום להוציא את כל הקטשופ על הצ'יפס אתם מבזבזים
אותו על עצמכם בלבד! תתביישו!


פרק ג' - הדבר עצמו
ועכשיו לאחר שהשקית נפתחה השאלה היא איך אתם מוציאים את הקשופ מהשקית, ואיפה
אתם מניחים אותו, וכמובן אין אוכלים אותו. הבה נתחילה...
א. בצד (הטבילה) - אתם לא מתלכלכים איפה שלא צריך, אתם חושבים לטווח ארוך,
בעלי איפוק והכי חשבון - יש לכם שליטה על מה שקורה בחייכם. והאמת שלדעתי זאת
השיטה העדיפה. ליד הצ'יפס אתם שמים את כל הקטשופ שפתחתם בפרק הקודם וטובלים את
הצ'יפס להנאתכם.  יש לכם שליטה על כמות הקטשופ שתהיה על הצ'יפס שלכם, אתם לא
מתלכלכים, אתם שולטים בעצמכם ולא אוכלים את הצ'יפס עם הקטשופ אתם מחכים מספר
שניות עד שהצ'יפס גם יתטבל בקטשופ וכך תהיה לכם את השליטה. האמת שאפשר גם
להגיד עליכם שבמידה מסויימת אתם control freaks.
ב. מעל  - אתם לא חושבים לטווח ארוך, אתם מעדיפים את הנאת הרגע על פני
הנוחות הכללית שתהיה לכם בהמשך אם רק הייתם בוחרים בטבילה. אחרי ששכבת הצ'יפס
הראשונה תתעכל לה בנעימים בבטן אתם תחפשו עוד מנת קטשופ שתהיה רחוקה מהשיג
ידיכם, ומה תעשו אז? תתפשרו, תאכלו בלי! חסרי עקרונות שכמותכם!

לסיכום, כמו שאמר טיפש ישראלי צעיר (שהוא הקונטה לחכם סיני עתיק) "הראה לי את
שקית הקטשופ הגמורה שלך ואגיד לך איזה טיפוס אתה". ואם טעיתי בשיפוט אני מתנצל
מראש.
בכל מקרה בפעם הבאה שאתם קונים צ'יפס או המברוגר ופותחים את שקית הקטשופ שלכם
תחשבו על מה שכתוב כאן ואם קיבלתם בקבוק קטשופ תבקשו שקית כי הבקבוקים תמיד
מדוללים עם מים.

ודבר נוסף אחרון תודה לקיווי ואופיר שביחד איתם על קערת צ'יפס בים פיתחנו
לראשונה את תחילת התאוריה.