הנקניק יצא מהסנדוויץ'
הוא נפל על הריצפה,
הנקניק יצא מהסנדוויץ'
ולא ישוב בחזרה.
הכריכים בוכים, שבעצם הם האחים
בוכים על הנקניק, שהוא בן משפחה ותיק...

הנקניק יצא מהסנדוויץ' והלך לטייל בחלומות
ושאל את מלאכי שמיים: "איך זה שם להיות?"
הנקניק יצא מהסנדוויץ' ועצר להביט בגן עדן,
לשתות ממי נחל, לזרוק סלעי אבן,

זמן שאול שתלוי על חבל...
ונשמה אבודה בשבילים של סבל...

(פזמון:)
כי כולנו נקניק בתוך איזה סנדוויץ
וכולנו נמות יום אחד,
אז כל עוד אני עוד נמצא-
אני לא רוצה להיות לבד
כי כולנו נקניק בתוך איזה סנדוויץ
וכולנו נמות יום אחד,
אז כל עוד אני עוד נמצא-
אני לא רוצה להיות לבד... (לא רוצה להיות לבד)

אבל הנקניק הוא בכלל לא הסיפור
אלא ילד קטן שהמעיט בדיבור,
מטאפורה קלה על עצבות קצת בצחוק
והטעם המר בזיכרון המתוק,
הנקניק נפל ולא ישוב בחזרה
בצרור החיים נשמתו תהיה צרורה,
שוחה עם הזרם מנסה זאת לדחוק
איך מכל כך קרוב- נהיה פתאום רחוק...

כי כולנו נקניק בתוך איזה סנדוויץ'...