חלום, לא רק חלום,
חלום הולך ובא.
ואת עוברת יום
ויום הופך שנה.

הם כמו צללים חולפים,
בדרך שאבדה,
מרפרפים סביב,
אך לא בנקודה.

השקט מזמן
קטעים של השלמה,
אך הם מתפוגגים,
כל יום בכל שעה.

כולם כאן שותפים,
חובקים בך את עצמם.
מוחים דמעת יגון
על זה, מר גורלם.

ואת במעגל,
את מביטה סביבך.
אינך רואה מאום,
מלבד את כאבך.

פזמון:
ואיש אינו יכול
לתפוס את האובדן.
כמוך, ישנם רבים,
אך הכאב לא תם.
ובך יש חור שחור,
אבוד כמו התקוה.
את מנסה לקום,
אך לא מוצאת סיבה.