|
נפגשנו כרגיל במקרה
גיליתי שאני כבר לא כועס כמעט בכלל
ישבנו על ספסל בכיכר ואחר כך המשכנו אליה
היא הראתה לי ציורים שלה וסיפרה שהיא כבר הרבה זמן לבד
הצעתי שנשכב היא חשבה שזה רעיון גרוע
אז דיברנו עוד קצת ויצאתי לרחוב החם
כשנאבקתי במנעול של האופניים
אמרתי לעצמי אני מבין עכשיו
היא היתה שווה את משקלה בזהב
אני מוכן לחזור על הטעות
להסחף עם הגאות שלה אל החוף המכושף
לא להיות חזק לא לשחק משחק
לא
כבר מאוחר
המלבי נגמר
אז במקום אני אסע לצבור מרחק לפזר אבק רק
לא להיות כאן לבד
הצעתי שנשכב היא חשבה שזה רעיון גרוע
אז דיברנו עוד קצת ויצאתי לרחוב החם
כשנאבקתי במנעול של האופניים
אמרתי לעצמי אני מבין עכשיו
אחרי שהוצאתי את הסכין מהגב
אחרי שלמדתי לצחוק על החלב
לא שכחתי כמה זה כאב אבל
היא היתה שווה את משקלה בזהב
הרבה זמן לבד |
|
|
יגאל, אולי
טעיתי, תן לי
לחשוב על זה
קצת.
מרגלית הר שפי,
מהרהרת במעשיה,
ולא פחות חשוב
מזה בדברייה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.