|
תמיד היית בי
לפעמים בחוץ לפעמים בפנים
פתאום הגחת מתוכי
אבל מה, את לא מדהימה.
את כל כך ידועה
שלוקח זמן לראות.
(יונה וולך)
דם זרע ודמעות
לב עטוף באלף תחבושות
ויד פשוטה לתנחומים.
|
על ארבעה בנים דיברה תורה:
אחד חכם,
רשע ותם
ואחד שאהב.
|
השם שלה פשוט
אינו אוחז חזק מספיק -
כך הוא לחש לה
|
ברגעים שאני אתי-אתך
או אתך-אתי
אני יכולה לספר אולי
לא רק מה אני מרגישה
אלא גם איך ואיפה -
|
כל העיר מלאה
במקומות שלנו
|
אתה
שם אותי על הקצה
אז אני נושכת שפה
ושמה מילים על בד
ואני מנשקת אותך
ואני לבד.
|
אין רצון ואין פחד ואין רצון ואין אהבה
שותקת.
|
כולם משקרים
ואת רוצה לברוח
אבל בפנים שוב אין היכן להסתתר
|
לכנר הכחול יש כינור כחול
והוא מנגן בו צלילים כחולים.
אינני מנסה לומר שלצבע יש צלילים
|
כל התקריות הנפשיות האחרונות
מסודרות בתרשימי זרימה
בתוך הראש
|
לא על שלטי חוצות
לא מגגות ולא ממרפסות
לא במחוות גדולות
לא במחוות
|
לא הייתי אומרת ריקה
אולי כבויה
אולי החלפתי מצב צבירה
או עפתי
או צנחתי מטה על הרצפה
|
לא שומעים אותה
כשהיא מטאטאת את הרצפה
וגם לא כשהיא
שרה
|
עכשיו כשחזרתי להיות
האנדרדוג של האהבה
חוקר הארצות של השלווה
חסידתו הנאמנה של הקיץ
ושל חלומותיו -
|
את תלבשי שמלה
והוא לא יכירך בה
|
מחר -
אבקש לצייר אותך.
ולא מתוך תצלום,
|
ואפילו אין בי שירים יותר
רק שורות
ואפילו - אין בי הכישרון הזה
רק כנות
בכל זאת אקח את העט בידי ואכתוב
|
לא רוצה
לא צריך
לא צריך
אין דבר
|
פעם
כל שבוע ביום רביעי
היית מחלק עיתונים עד הבית שלי
ואז מפסיק לחלק אותם
בבית שלי
|
בלילותיך נטולי החלומות
זו שלצידך אינה נוכחת.
ואני רציתי לכתוב לך אבל
מי יודע,
|
פתאום אני רוצה שידעו עליי הכל
כך
לא יהיו עוד טענות -
אין אחריות
|
את
הכי שותקת שהכרתי
צריכה כל כך לצעוק כשפחד, כשכאב, כשתענוג
|
צריך ללטף לך את האגו
עד שתתפוצצי
עד שתתרצי
עד שתדעי להאמין.
|
זאת אדע -
השיכחון מתפשט כל כך מהר
בכל הגוף
ועד קצוות הלב.
|
באתי אל שפת השתיקה איתך
שם צללי גלים, הלוך-ונטוש
עוברים מתחת למבט שלך
עד בלי געת.
|
תקופות מהן אתה יוצא
עם חפצים אבודים
ושיער פרוע
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
פתאום אנשים
באים ואומרים
לי. מיכלי, שכחו
ממך.
את כבר לא
בחמישיה הפותחת
של הסלוגנימיים.
סלונגימיים.
סלוגנטישתים.
שיט.
אתם יודעים שאני
קאפ די?
מיכלי מקמבקת |
|
