|
אתמול החברה שלי זרקה אותי. היה לה שיער בלונדיני גולש ומדהים
כזה, ועיניים ירוקות שנורא נורא אהבתי. "אתה היחיד שאי פעם אמר
לי שיש לי עיניים יפות" היא נהגה להגיד לי בתקופה שהיא עוד
אהבה אותי. הייתי שבור, גמור, לא ידעתי מה אני אעשה בלעדיה, עד
שנזכרתי בכדורים.
|
מוקי מתלבט. הוא ניסה כמה פעמים בעבר סמים, ושום דבר לא השפיע
עליו כמו שהדילר אמר שישפיע. מצד שני, כל החברים שלו שניסו את
אלטרנטיב-ריאלטי אמרו שזה שונה מכל דבר שהם אי פעם חוו,
והחברים שלו היו מהסוג של האנשים שחוו כבר הכל.
|
החברים שלי קוראים אותי מומו השקרן, לא בגלל שאני באמת שקרן חס
וחלילה, פשוט בגלל שהיו לי חיים כל כך מלאים וכל כך מרתקים שאף
אחד לא מאמין שכל מה שאני באמת מספר קרה. למשל: לפני ארבע שנים
ניגשה אליי בחורה ממש פצצה ברחוב
|
המנהלת עלתה לבמה והיא נדהמה לגלות שנעלמו לה מהכיס דברי
הסיום.
היא היא מנהלת כמה עשרות שנים, וזאת הפעם הראשונה שהיא איבדה
את הפתק הקטן עם הנאום שהיא מקריאה לכל ההורים והתלמידים בטקס
סיום.
|
כשמתים הכל שחור בהתחלה, ואז הכל מתחיל להתבהר ופתאום אתה רואה
הכל. הייתי במין אולם פתוח וגדול, עם המון אגמים ומפלים מסביב.
היו שם די הרבה אנשים, כולם לבושים בלבן.
|
הוא אפילו לא הבין למה הם קוראים לו ככה, למה בדיוק הם
מתכוונים. דפוק? דפוק זה רק למסמרים, ואמא תמיד אמרה "תשכח
מזה, זה לא חשוב" כשהוא ביקש ממנה להסביר לו מה זה "טמבל".
|
לדודו היתה תמיד פיסת רוק שהיתה יוצאת לו מהפה, וכל הילדים היו
צוחקים עליו כל הזמן ואפילו המורים היו כל הזמן מדברים עליו
מאחורי הגב, על זה שהוא 'ילד איטי' ושצריך להתנהג אליו יותר
בעדינות ויותר בסבלנות.
|
ישבתי ליד האיש ששלט בזמן בנצח שקדם למותו.
"מדהים איך העולם הזה עובד. יש אנשים שיכולים להזיז דברים עם
המחשבה שלהם, יש אנשים שיכולים לעוף, לכל הרוחות, ומה אני יכול
לעשות? לשלוט בזמן. תודה רבה אלוהים, על הכח הלא נחוץ על זה."
|
יש לי גיבור בחיים, קוראים לו יהושע. יהושע הוא הכלב של חבר
שלי, והוא מכוער לאללה.
אבל מה, למרות זה שהוא מכוער הוא דופק כמו גדול את כל הכלבות
בשכונה. זה תמיד די הדהים אותי, איך הכלב הזה
|
הפסיכולוגים שראיתי באותה תקופה אמרו שאלה ייסורי המצפון שלי,
על זה שעזבתי את אשתי דווקא כשהיא הייתה צריכה אותי יותר
מתמיד. אני לא האמנתי להם. הם ניסו לגרום לי להאמין שהמפלצת לא
אמיתית. הם טעו.
|
ערן קרא את הפתק והשליך אותו בחזרה לריצפה. הוא לא היה צריך
להרים את הראש שלו מהשולחן כדי לדעת שכל הכיתה מסתכלת עליו,
לראות מה הוא יעשה עכשיו. הם בוחנים אותו, הוא יודע את זה. הם
רוצים לראות איך הוא יתנהג לנוכח כל העינויים החברתיים האלה.
|
על הלבנה כתבתי: "לשוקי, הכלב הכי טוב בעולם", וכל יום שישי
שמתי לו על האבן עצם מהארוחה. לאט לאט העצמות נערמו על הקבר של
שוקי, כי הרי לא היה אף אחד אחר שיבוא ויאכל אותן, אבל לא היה
איכפת לי.
|
שבע דקות. שבע פאקינג דקות הפרידו ביני לבין מוות איטי וכואב.
לא שידעתי את זה אז. מצד שני, גם אם המידע הזה היה ברשותי
כשנהגתי במהירות 80 קמ"ש על איילון דרום, הוא לא יכל היה למנוע
את מה שעמד לקרות בעוד שבע דקות.
|
"הו, טעות בידיך. זוהי לא מחלת עור, ממש להיפך. זוהי לא מחלה
בכלל, אפשר להגיד שממש להיפך - זה פשוט שחזרתי. חזרתי!"
עם המחשבה הזאת דחף יונה את דלתות הבנין הכבדות. הוא זכר את
הדלתות. נראה היה לו כי צבעו אותן במהלך הזמן בו נעדר.
|
ידעתי את הדרך לחדר זבל שלנו די בעל פה, ככה שלא הייתי צריך
לראות משהו כדי להגיע אליו. גיששתי כדי לחפש את הידית של הדלת
כניסה לחדר זבל, וכשמצאתי אותה פתחתי את החדר ושלחתי את היד
שלי לעבר מתג האור שם.
כלום.
|
למען האמת, תמיד שהוא ואמא שלו, אישה גדולה בפני עצמה, הלכו
לקנות בגדים והוא היה רוצה חולצה של צבי הנינג'ה או של
הזרבובים היו אומרים לו שאין חולצות עם הדפסים כאלה במידות שלו
ובסוף אמא שלו היתה קונה לו סתם טי שירט לבנה רגילה, וכאלה כבר
היו לו המון.
|
למשל, כשהם שאלו: "כמה זה אחד ועוד אחד", הוא יכל לענות תשובות
כמו "אני רוצה לדפוק את סינדי קרופורד, ומייד", ולמרות שזה היה
גס ואסור כל המורים היו מרחמים עליו, כי זה היה חרוז והוא היה
חייב.
|
הדלת של הדירה שלו היתה צבועה באדום, והיה עליה שלט כזה שאמר:
'כאן גרים בכיף שימשון'. כששאלתי אותו פעם למה רק השם שלו רשום
שם, כשהשלט אומר 'גרים', הוא ענה שפעם גרו איתו עוד אנשים, אבל
הם עזבו והוא נאלץ למחוק את השם שלהם מהשלט, וככה רק הוא נשאר.
|
בהתחלה לא היה כלום.
טוב, אולי כלום זאת מילה חזקה מדי, תנו לי לנסח מחדש את
המשפט.
בהתחלה היה שם שולחן, וזהו.
|
בשיעור נהיגה הראשון שלי דרסתי כלב.
זה לא היה בכוונה, באמת שלא, ואפילו המורה אמר שלא הייתי יכול
למנוע את זה גם אם הייתי נהג ממש מנוסה. הכלב פשוט התפרץ לו
לכביש מהר
|
הוא שואל אותה מה היא עושה בחיים. עונה שרק השתחררה מהצבא,
מחפשת עבודה. כמו במשחק פ-י-נ-ג פ-ו-נ-ג, היא מחזירה לו את
השאלה. הוא שותק לרגע, נותן לכדור לעבור את המטקה. נקודת
פסילה, נכון, אבל הוא צריך את הזמן בשביל לחשוב.
|
אתה רק לוחץ על הכפתור, והיא כבר דואגת לגדל תפוחי אדמה, ללקט
אותם, לרחוץ, לקלף, לחתוך, לטגן, לנער ולהגיש. אחרי הדגמה
מוצלחת במעבדה שלי החלטתי לרכוש את המכונה (במחיר מפתיע של 20
שקלים וחצי), ובביתי נדהמתי לגלות שהדבר שיוצא מהמכונה הוא
מקסימום פירה.
|
יש לי מפלצת מתחת למיטה,
מפלצת ירוקה, מפלצת מבעיתה
היא יוצאת בלילה ועושה בי שמות,
יש לה שיניים מסריחות ועיניים אדומות.
|
זה לא היה הלחן הפשוט והקליט של השיר שגרם לה להתעניין בו. גם
לא העובדה שאותו בחור שניגן (זה הזמן לגלות שקראו לו תמיר)
הסתכל לעברה באותו חיוך מבוייש לכל אורך ניגון השיר. היא
התחברה דווקא למילים.
|
כמו מכל סיוט, גם מזה דני התעורר לבסוף. המצח שלו היה רטוב
מזיעה, והעיניים רטובות מדמעות. הוא נשם בכבדות, וכשהבין שזה
היה רק חלום ושעכשיו הכל בסדר, הוא עשה את מה שתמיד עושים
במקרים כאלה.
|
הבור לא כל כך עמוק כמו שחשבתי שיהיה. אם עומדים ליד ומסתכלים
למטה, אפשר לראות בקלות את התחתית. מה שאומרים בסיפורים, על
"בור עמוק ללא תחתית" לא נכון כלל. במציאות זה נראה קטן,
מיניאטורי.
|
לפני שלוש שנים רוצח סדרתי אחד הגיע לבית שלי ודפק לי שלושה
כדורים בראש. כששאלתי אותו אחר כך למה הוא עשה את זה הוא אמר
שסתם ככה, בלי סיבה מיוחדת, הוא קם בוקר אחד ואמר לעצמו שמהיום
הוא מכריז על עצמו כרוצח סדרתי.
|
הסיבה היחידה שאני נשאר שעתיים היא בגלל האחיות האלה, שתמיד
מסתובבות ומסתכלות עליי במבט של 'איזה ילד טוב'. אני יודע שאם
אני אעזוב את אמא חמש דקות אחרי שהגעתי תדמית הילד הטוב תעלם,
ואז האחות הג'ינג'ית בחיים לא תסכים לצאת איתי.
לא שבחיים יהיה לי אומץ להציע
|
ההורים שלי הסתכלו עליי בעיניים זועפות כשהטלפון צילצל, מבט של
'רק חברים שלך חוצפנים מספיק כדי להתקשר ביום כיפור, אז בבקשה
תגיד להם לא לעשות את זה כי יש אנשים שזה מפריע להם'.
|
היום הכי מסריח בחיים שלי התחיל כשהתעוררתי מאוחר לבית ספר.
אתם בטח מכירים את ההרגשה, אתם מתעוררים לראשונה, פותחים
עיניים ובטוחים שעוד מוקדם ויש לכם פול-זמן לישון, ואז, רק כי
להיות בטוחים שאתם צודקים, אתם בודקים בשעון מה השעה ומגלים
שהשעה שמונה
|
לפני שלוש שנים פגשתי ברחוב חתול מדבר.
בהתחלה התפלאתי איך החתול מדבר, כי חתולים כאמור לא יכולים
לדבר, אבל אחרי כמה דקות כבר לא עיניין אותי איך החתול יודע
לדבר אלא איך יש לו כל כך הרבה מה להגיד.
|
פיטרו אותי מהעבודה חודשיים אחר כך על 'חוסר מוטיבציה'. אמרתי
להם שזה לא נכון ושמוטיבציה דווקא יש לי בשפע (בשקית במחסן),
אבל הם אמרו שזה לא זה, ושאם אין ביטחון עצמי, גם מוטיבציה
אין. זה הולך ביחד, מסתבר.
|
הוא הב+א ל+ ספר כזה שמלמד+ם בו א+ך לכתוב טוב את האות +, ואנ+
קראת+ אותו שוב ושוב אבל עד++ן לא הצלחת+ לכתוב את האות
המעצבנת הזאת כמו שצר+ך.
|
כמו רוב האנשים ידעתי להבדיל בין דמיון למציאות. אם בדמיון
הלכתי ברחוב ועצרתי מחבל מביצוע פיגוע המוני, במציאות ידעתי
שגם אם אתקל במחבל כזה, סביר שאברח ממנו במהירות המקסימלית,
ולא אנקוף אצבע לעצור את מה שהוא מתכנן.
|
לפני שלושה שבועות מצאתי ברחוב שקית קטנה עם סנדוויץ' בתוכה.
בימים רגילים אפילו לא הייתי שם לב לשקיות כאלה, אבל באותו יום
חזרתי מבית ספר מה זה רעב, והייתי פשוט מוכרח לאכול משהו. אז
שמתי לב לשקית הזאת, ובלי לחשוב פעמיים הרמתי אותה.
|
נוגה היא הילדה הכי מכוערת בכל השכבה, וכשאני אומר שהיא נראית
כמו מפלצת אני ממש לא מגזים. שיער חום עם מלא שומן, המון ירוק
בשיניים ועיניים פוזלות קצת הם רק התחלה של שורה ארוכה של
פיצ'רים שאפשר למצוא בהופעה החיצונית שלה.
|
אתם יודעים, מה שמצחיק בכל העניין,זה שביומולדת האמיתית שלי
כולם התעלמו ממני, כרגיל. זה לא שנפגעתי או משהו, זה לא
שציפיתי שמישהו יעשה משהו מיוחד כי יש לי יומולדת. אני מודע
למצב החברתי שלי, והמצב הזה הוא מצב שבו אין לי חברים.
|
אל הארכיון האישי (44 יצירות מאורכבות)
|
|
למה לי ללמוד
פילו-סופ-יה אם
אני יכול ללמוד
לשון?
הרי ברור שהחד"ק
יותר חשוב מזנבו
של הפיל! |
|
