|
להתמזג בניגון פעמוני רוח
במסע אל סערת המדבר
ואל ריח אדמה ויער
לבוא כנחשול
וללכת
סְתָיו, חֹרֶף, אָבִיב וְקַיִץ שֶׁעָבַר
וְעִם הָאוֹר
גּוֹוְעוֹת גַּם
הַמִּלִּים כֻּלָּן,
יָרֵחַ מִתְפַּתֶּה לַיָּם
|
רק טפיפות יחפות תהדהנה
והלב
|
יֵשׁ לָךְ
שְׁקִיעוֹת שֶׁל
דְּמָמָה מִתְהַפֶּכֶת בַּבֶּטֶן
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|