|
אני פה בשביל הממתקים.
1987, בבקשה לפי סדר כרונלוגי,
אחרת , אפשר ללכת לאיבוד...
תהנו.
מזל טוב! האשה מקיאה, גמרת בפנים, אתה אבא. יש לה יומהולדת 19
היום ואתם עדין לא בטוחים ב100% שהיא בהריון, למרות שהיא כבר
די בטוחה ואתה כבר די בלחץ. יש לה יומהולדת 19 היום ואתה בקושי
בן 20 וחצי.
|
אעמוד מולך ערומה כביום הוולדי
מגישה עצמי אליך,
על מגש של תחרה שחורה.
|
dried out flowers in a gray
on your.
rest in peace.
|
נחבאת אל בין הכלים
קוראת מחשבות ושירים של ג'ימי.
אתה מוריד אותי לרמת הפנטזיה
בעוד אני שמה אותך על מזבח של
המציאות שלי.
|
אני מחביאה חתיכות קטנות מהנשמה שלי בין השכמות שלך.
במגע חצי מכשף אתה מתמסטל מאדים
|
הכול הולך לעזאזל,
מהאוכל עד למוסר,
הכול נשטף באסלה בצבעים שבכלל לא זכרתי שקיימים בי.
|
בוא נמעיט במילים,
ונגיד
שהאגו שלי,
שפומפם ופומפם ונופח
|
לשמוע שיר
בשפה שאתה חושב בה,
שמוציא לך את כל
המחשבות
|
מיילותי הפכו מיותרות
לאור הריקנות,
שמנפחת אותן
|
לפעמים, זה כאילו שאני יכולה לקרוא אותך כמו ספר,
אבל אני מעדיפה שנכנס ביחד לסרטים שלך
|
מחשבות קטנות רצות לי בעורף
מתערבבות עם קצת עור ברווז
וצמרמורות.
אני מתקמרת למגע של הציפורניים
|
קראתי ספר שלם על בדידות ביומיים.
אני חושבת שמהזדהות יתר
אפילו ירדה לי דמעה,
כשהספר נגמר
|
קילפתי אדוני,
קילפתי את כל השכבות ונשאר רק גרעין השקרים.
|
מתוך החושך,
אני קוראת בלב שירים שכתבת לי לפני 200 שנה
|
תוביל אותי, ימינה שמאלה,
תדחוף ותינק.
תעלס אותי בקצב קבוע
ולא ניתן לאף אחד להפריע.
|
אני במצב צבירה סמיך,
וכל השאר במצב של נחירה.
|
ואני,
שעשתה טעויות,
שגדלה קצת עקום,
ובסוף קצת התיישרה,
|
אני רוצה להתבוסס בקצב הבס,
ולנשום את הזרימה של התופים.
תניח לי עוד דקה לשכב כאן ולהרהר,
בלי לשאול אותי -
|
משהו חסר בקיום שלי.
הבעיה היא חוסר היכולת שלי
|
אקח אותך איתי לאינסוף של הסיגריה
לקיצוניות של לעשן את הפילטר
מנייר
|
יש ימים
שכל מה שאנחנו עושים
זה להסתובב,
וכאלה שאתה אפילו לא מסוגל
|
לפעמים אני מרגישה,
כאילו כל מה שאני עושה, זה ללכת מהבית
לעבודה.
|
אני רוצה שתיגע ותרפא
אבל מעולם לא ידעת
איפה ואיך.
|
ותזכר, תזכר כמה אני יפיפיה
באור מסויים,
בגן מסויים
בספסל מסויים
|
יהיה לי טוסיק ולא ת-ח-ת. אני אוכל לשבת בבגדים צמודים בלי
להרגיש את עצמי מתקפלת לגלגלי שומן מסאיבים שמנסים להרוס לי את
החיים. אני אהיה כוסית, ושאף אחד לא יגיד לי שאי אפשר לחיות
ככה.
|
אבל גם ככה, ביני לביני, הכל מטושטש ואני הולכת במסלול מעגלי
כל פעם לאותה נקודה בה התחלתי בה.
|
נשמתי עמוק, ספרתי עד עשר, ולא רק שכלום לא קרה, והכעס שלי לא
נעלם, לא נרגעתי ולא הצלחתי להסדיר את הנשימה שלי אלא גם רמת
העצבים שלי עלתה לפחות בעשר נקודות.
|
ציפורים שחורות מתופפות לי על החלון ומזכירות לי את הביטלס ואת
זה שכבר חודשים לא הצלחתי להוציא מעצמי טיפת רגש לנייר.
|
אני שומעת את השירים ההודים וההזויים של הביטלס. בעצם, אני
אגיד לך בדיוק מה אני שומעת.
אני שומעת את לאב, את הדיסק. התחלתי לשמוע מהשיר something כי
זה השיר שהיה תקוע לי בזמן האחרון בראש.
|
זה כאילו שבגיל 16, לזמן הייתה משמעות אחרת וחצי מהדברים שהיו
בחיים שלי היו לנצח. היום שום דבר לא סופי.
|
יכול להיות ששוב אני טובעת בספרים ומספרת לעצמי, רק לעצמי,
סיפורים. רוקמת פנטזיה של רגשות שכל פעם, צעד, צעד עוד משפט של
אולי זה אומר משהו, שמנפח לי טיפה את הבועה.
|
אני בעוד חודש בת 20, לא דיברתי אתך על שום דבר באמת כבר כמעט
שנתיים, נראה לי. ואחרי כל מה שעברנו, עברתי, אני מוצאת את
עצמי יוצאת לטייל, הולכת לקיוסק, קונה בירה, ומחנה את הטוסיק
שלי על ספסל שפונה יש למרפסת שלך ב-1 בלילה כשברור לי שאתה
ישן.
|
פעם ידעת לגרום לי להרגיש, היום אני מזייפת אורגזמות גם כשאני
עושה ביד.
|
אני חושבת שהספה הזאת זה הנצח שלי, ואתה היא דמות שמתחלפת כל
פעם מחדש. אבל העובדה היחידה שאני בטוחה בה, זה שנעים לי שהיד
החמה שלך מטיילת לי על ירך שמאל בשניות המעטות שאני מרשה לעצמי
להרגיש משהו מעבר לטכניקות דחיפה ומשיכה שלך.
|
לכל החיים נראה ארוך מידי, רחוק מידי. כולנו עשינו קעקועים
כמעט, זו ההתחייבות הארוכת
טווח היחידה בערך שאנחנו מוכנים לעשות. להתפשר למען האומנות,
האינדוויאל. האני
|
הקטע בזמן האחרון, זה שזה הקטע. שמעכשיו כל ההחלטות שאני
מקבלת, הן החלטות שלי ולא בגלל שום מצב או מסגרת. כי כל מסגרת
שאני נמצאת בה, היא מסגרת שמסגרתי את עצמי אליה
|
חם לי, אולי כדאי שאני אלך להתקלח, אולי כדאי שאני אצא קודם
להליכה כדי להוריד את הקילוגרמים של החומוס פול היום, אולי
כדאי שאני אלך למצוא עבודה, אולי כדאי שאני אעשה טלפון לבחור
שלי ואתארגן על בופ 100, אולי בעצם כדאי 200.
|
אולי אם אני אבהה בפלאפון הוא סוף סוף יצלצל והוא יגיד לי רק
דברים שאני רוצה לשמוע.
|
אתה זוכר מה הם רגעים גנובים של אושר ב-5 לפנות בוקר, כשאתה
בדיוק מנתק שיחת טלפון מושלמת ואתה לא רוצה לסיים, אבל כבר יש
אור בחוץ והגוף שלך כבר בוכה לשינה.
|
היום היא מדברת רק כשפונים אליה, ועושה רק פעולות שקטות.
היום היא קוראת ספר, וכל מה שאתה שומע זה איך עובר לו דף ועוד
דף ועוד דף.
|
אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
|
|
הכל מים
אמר הדג, בהגיג
פילוסופי מעמיק |
|
