למה תמיד כשכולם צוחקים -
אני זה שבוכה?
למה תמיד כשכולם מרוצים -
לי משהו חסר?
תמיד כשרציתי להחזיק בדבר
- הוא נפל ונשבר
תמיד כשרציתי לאחד לבבות
- הייתי זה שמקבל את המכות
תמיד כשרציתי אותך לידי -
היית פונה לעברי
ואומרת:
אני תפוסה, יש לי חבר
ואני בליבי רוצה להגמר...
אני תפוסה, אולי בזמן אחר
ואני הייתי רוצה למות ומהר...
אולי נהיה ידידים לעוד נצח?
אולי נסתפק בנשיקה על המצח?
אולי נדבר ולעיתים נפגש
עד שלבסוף אחד משנינו יתייאש...
כי ידידות הרבה יש לי
ורק את זו החסרה לי
ורק את היא זו שחסרה לי...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.