[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לא חשוב לי מה אמרו לי בהתחלה. זה לא שינה לי כלום אני פשוט
ידעתי שזה לבקש צרות מההתחלה. אבל מה אני יכול לעשות שאני רואה
מלכודת אני חייב להכניס את הרגל שלי לשם כדי לראות איך זה.
שאני יודע שהחומר הזה ישרוף לי את היד כשאני אגע בו אני חייב
לגעת לא יודע למה אבל אני חייב. כמו שאמרתי אמרו לי להתרחק
מהעניין אבל אני לא יכול אני חייב לדעת אז ניסיתי. כלומר אכלתי
הרבה חרא מזה אבל הייתי חייב, הלכתי אליה באותו יום שישי קר.
גשם כבד ירד בחוץ יצאתי הזמנתי מונית ונסעתי אליה. למרות שהיא
גרה רחוק לא היה איכפת לי כי אני במונית ולא משנה לי המזג
האויר הקשה ששרר בחוץ.
הגעתי אליה ודפקתי בדלת לא ידעתי מה אני הולך להגיד לה כי
ידעתי מה היא רוצה ממני והיא ידעה שבזה שבאתי הסכמתי להצעה
שלה.
"שלום" אמרתי בצפייה שאולי מישהו כבר ירה בי ויגאול אותי
מייסורי המבוכה שלי היתה כבדה.
"אורי חמוד בו תכנס" נכנסתי הבית שלה היה חמים כזה יחסית למצב
ששרר בחוץ. הורדתי את המעיל שלי ונכנסתי ישר לסלון. הסלון היה
מעוצב היטב ולרגע היה נראה לי שאני נמצא באיזו אחוזה ענקית כי
העיצוב פנים היה מדהים עם כל מיני חפצי ערך יקרים.
"משהו לשתות" היא שאלה והוציאה אותי מההשתהות ששהיתי בה.
"כן" עניתי וחזרתי להביט מסביב היה לה מן חפץ נורא מוזר בסלון
משהו שמזכיר את הפסל של ונוס. אך לא היה לי ברור למה שמישהו
ירצה דבר כזה בסלון ולא בחדר שינה. המיניות נטפה באויר אם
מיניות הייתה נוזל הייתי טובע כל הבית היה שטוף בה. מה שרק
הגביר את המבוכה שלי וגרם לי לבילבול. היא קראה לי מהחדר השני
ובאותו רגע לא ידעתי מה לעשות לענות לה או פשוט ללכת לחדר השני
ידעתי הרי מה מצפה לי שם ולא ידעתי מה לעשות. פשוט צעדתי כמו
זומבי לחדר השני ושם היא הייתה על המיטה העצומה שלה. לבושה
במשהו שהיה נראה לי כמו כמה חוטים ואולי סיכה. אמרתי לעצמי
קדימה מה איכפת לך.
ניזכרתי שאמרו לי שהיא צרות ושזה רק יפיל אותי אבל כשאתה עומד
בחדר שיש מישהי כל כך יפה שמתחננת שתשכב איתה מה היית עושה? .
הבחירה נעשתה בשבילי לפני שהבנתי מה קורה בכלל. אני מצאתי את
עצמי חודר לתוכה, מרגיש אותה. זה היה מדהים אני לא יכול לתאר
לכם מה הייתה ההרגשה זה לא היה סקס רגיל זה בטוח. זה היה כמו
לקחת טריפ להסניף קוק לעשן גראס ולעשות סקס ביחד. הטירוף חושים
שהיה באותו ערב בראש שלי יכול להפוך בן אדם בגהה לנורמלי ואני
לא מבין איך אני לא השתגעתי. לאחר שגמרתי שמתי בוקסר וכבר
הרגשתי לידה הרבה יותר נוח המבוכה שהייתה לי נעלמה לה ומצאתי
את עצמי עומד לידה מחייך ומצית סיגריה. היא אמרה "אתה צריך
ללכת"
"מה זאת אומרת" עניתי מופתע לחלוטין "בעלי צריך לחזור לכאן כל
רגע כדי שתלך"
באותו רגע חשבתי שהיא צוחקת איתי אז פרצתי בצחוק מטורף כזה של
בדיחה גרועה.
"כן והוא מביא את החברים שלו לצלם אותנו בסרט כחול נכון?"
צחקתי והוספתי.
"אני רצינית תעוף מכאן הוא יחסל אותך" היא אמרה בעצבים
אני הבנתי את הרמז ולמזלי הצלחתי להסתלק לא האמנתי שהיא לא
אמרה לי שהיא נשואה. איך היא יכול לעשות לי את זה. אמרתי לעצמי
שהחברים צדקו היא באמת צרות.
הלכתי הביתה בלי לחשוב יותר מידי, נכנסתי למקלחת והלכתי
לישון.
אם אני לא טועה זו הייתה השינה הכי טובה שהייתה לי אי פעם.
התעוררתי בבוקר שלמחרת וראתי שיש לי הודעה בפלאפון ממנה,
"hi its me im sorry about yes.. can i make it up to you"
הודעה שלא צפיתי לקבל כי חשבתי לעצמי שאותה אני לא אראה יותר.
הרמתי אליה טלפון וקבעתי איתה שהפעם היא תגיע לכאן ואנחנו נלבן
את העיניינים בינינו . הלכתי לאכול משהו קצרצר בבוקר נכנסתי
למקלחת וכשיצאתי נשמעה דפיקה בדלת.
הלבשתי בוקסר ואת אחד המכנסיים שלי והלכתי לפתוח.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עומדת שם.
"הי תכנסי, רוצה משהו לשתות?" אמרתי לה בעוד שצעדתי למטבח
"לא תודה אני בסדר" היא ענתה והלכה ישר לחדר שינה שלי.
הלכתי אחריה וראיתי שהיא עומדת שם בלי בגדים. והמעיל הגדול
שהיא הייתה איתו על הרצפה.
כמו אחוז דיבוק הייתי חייב לגעת בה להרגיש אותה שוב ונשבעתי
שאני לעולם לא אגע בה עוד פעם.
שכבתי איתה שוב אותו טירוף חושים בילתי מוסבר הכה במציאות שלי
כמו כדור שנורה לי אל הלב.
הלבנו את העיניינים בינינו(לצערי באופן מילולי) קמתי לבשתי את
הבוקסר שלי הצתתי סיגריה וביקשתי ממנה לעזוב.
היא הייתה מופתעת כי היא באה מרצונה הטוב להשלים ואני דופק לה
את הקטע הזה.
"את צריכה ללכת" אמרתי במבט קר רוח
"אבל.." היא הוסיפה במבוכה לקחה את המעיל ועזבה את הבית שלי.
הרגשתי טוב עם עצמי הרי היא כלבה בוגדנית ואני יכול להסתבך
בגללה.
למחרת בבוקר קיבלתי טלפון. הרמתי את השפורפרת ובצד הזני ענה לי
גבר שאני לא מזהה.
"הלו , הגעתי לאורי" הוא אמר במהירות  "כן מדבר" עניתי כמנסה
לזהות מי זה.
"אתה שכבת עם אישתי, אני רואה שגם אתה עוד אחד מהבני זונות
האלה שחושבים שאם יש להם את ה"לוק" אז הם יכולים לבוא ולזיין
אותה אה?" בשלב זה הוא כבר הרים את קולו. ואני מצאתי את עצמי
ללא מילים. רק מחשבות על הסוף המר שלי עברו לי בראש.
"היא זאת שבאה לשכב איתי אדוני אישתך היא הזונה פה לא אני"
המילים המטופשות האלה יצאו לי מהפה לא האמנתי שאמרתי לבעלה דבר
כזה זו הייתה משאלת מוות. נתתי לעצמי אגרוף על השטות הזו
וניסיתי להסתיר בקולי את הכאב החד שנבע ממנו.
ניתוק. הטלפון התנתק מהצד השני וחשבתי לעצמי שאם אני לא אצא
מהבית הוא יגיע לכאן ען רובה או משהו ואז אני מחוסל.
התלבשתי בזריזות לקחתי את המפתחות שלי קצת כסף ויצאתי מהבית.
נכנסתי לאוטו ואיך שבאתי לסגור את הדלת יד עצרה אותה ואחזה
בדלת בהתנגדות רבה.
היד הזו שנראתה כמו מאיזה סרט שרירים מוגזם תפסה אותי מהחולצה
והרימה אותי לאויר אל מחוץ לאוטו. ואז ראיתי אותו. הגודל שלו
היה מוגזם הוא היה נראה כמו הכלאה של אדם ושל גודזילה. הגוף
שלו היה עצום הידיים שלו היו מוצקות וענקיות. נראה שליד שלו יש
את היקף המכנס שאני לובש. התחלתי ממש אבל ממש לפחד באותו רגע.
שראיתי את הפרצןף האדום והעצבני שלו כל כך הרבה ורידים על פנים
של מישהו אני לא חושב שראיתי אי פעם.
הוא הטיח אותי על הקיר שליד בעוד הוא מחזיק אותי כמטר או חצי
מטר מעל האדמה.
באותו רגע הבנתי שזהו בעלה. ואמרתי לעצמי שאני דואג לזה אישית
שאם אי פעם אני רואה בחורה שרוצה להזדיין שוב אני ישמור לי
תמונה של הבחור-גודזילה הזה בראש ואתרחק ללא מגע.
"אדוני אתה מוכן אולי להוריד אותי בבקשה" אמרתי לו
"נוכל ליישב את זה כמו בני אדם" הוספתי ועצמתי את העיניים חזק
חזק מתכונן לאגרוף שימזג אותי עם הקיר.
פתאום הרגשתי שהוא מוריד אותי לאט לאט מסדר לי את החולצה.
ואומר לי. "בוא" כמובן שאני לא אתווכח איתו והלכתי אחריו לא
הייתי רוצה לעצבן אותו שוב כי פעם הבאה הוא ישפץ אותי למדרכה.
הלכתי לידו מסתכל עליו מידי פעם בזוית העין ורואה שהוא כל כך
עצבני שכל פיפס קטן ידליק אותו.
"אני יכול להסביר לך בדיוק מה קרה" אמרתי לו בצפייה שירצה
להקשיב
הוא נעצר לרגע הסתכל עליי וראיתי איך הוא מחסל אותי במבט שלו.
המשכנו ללכת עוד כמה בלוקים ממקום הבית שלי ונעצרנו ליד בית
שלא ראיתי אי פעם בשכונה. זה היה בית שחיצונית היה נראה מאד
ישן. קורי עכביש בכל פינה הצבע מתקלף בכל מקום וצבע הקיר צהבהב
חום כזה. נראה מאד ישן. נכנסנו לתוך הבית ונדהמתי לראות שבפנים
הבית הזה היה נראה כמו טירה הכל חדש עם יצירות יקרות בכל מקום.
הוא הוביל אותי לתוך היכל גדול. נכנסתי הוא נשאר בחוץ הסתכל
עליי וסגר את הדלת מאחוריי. החדר היה נראה כמו כנסייה מן תקרה
גבוהה כזו עם ציורים רוחניים עליה. ובעוד אני מסתכל ומתפאר
מהתקרה ראיתי שפתאום אדם עומד מולי. הוא היה נראה כבן 45 או 50
שיער אפרפר חליפה מחוייטת היטב ושיער משוח אחורה. עכשיו כבר לא
הבנתי מה הולך כאן.
"שלום" אמרתי בגימגום מנסה לחבר את כל החלקים ביחד.
היה רגע של השתהות.
"למה שכבת עם אישתי" הוא שאל ואז הבנתי מי זה האדם הזה.
"בבקשה אדוני היא שכבה איתי היא רצתה את זה לא ידעתי שהיא
נשואה בכלל" באותו רגע כבר ראיתי איך כל החבר'ה שלי מטיחים
בפני את העובדה שהם צדקו.
הדלת נפתחה והיא צעדה לתוך ההיכל.
באותו רגע הבנתי מאיפה יש לה את כל היצירות האלו בבית.
ראיתי שבעלה הזה הוא בן אדם מאד כבד ושלא צריך להתעסק איתו כלל
וכלל. אם הייתי יודע שזה בעלה או שהיא בכלל נשואה לא הייתי
הולך אליה הביתה בכלל באותו ערב. וכל מה שרציתי זה שהכל יגמר
או שאני אתעורר מחלום בלהות נוראי, אבל זה לא קרה.
הרגשתי חבטה כואבת מאד באחורי הראש שלי ואז הכל היה שחור.
מצאתי את עצמי באיזה רחוב. הייתי נטוש ולקח זמן להבין איפה אני
ומי אני בכלל. היה לי כאב ראש נורא חזק ואז נזכרתי בכל
הסיפור.
התחלתי לצעוד לא ידעתי אפילו לאן אני צועד אבל רק רציתי להגיע
הביתה כבר.
ראיתי שאין עליי כסף ושהפלאפון שלי והמפתחות של האוטו לא
עליי.
בסופו של דבר הגעתי הביתה. הבית היה פרוץ נכנסתי פנימה וראיתי
ששדדו אותי מהכל אפילו את הקופסאות טונה שהיו בארון הם לקחו.
יחד עם הארון.
למדתי מכל זה דבר נורא חשוב אם אומרים לך שישה אנשים שאתה
שיכור תקשיב להם כי יכול להיות שאתה באמת שיכור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עדיף סלוגן אחד
בצד ימין של
היצירה מאשר שני
סלוגנים בדף
האחורי

- דברי חוכמה
מאת שז"ל(שפנינו
הקטנים זיכרונם
לברכה)


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/02 2:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי זילברשטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה