[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לוי ואני ביחד כבר שנתיים.
הוא לא מרשה לי שניפרד, אפילו שבא לי. לוי הבטיח לי שביום
שניפרד אני אמות.
הכל התחיל לפני יומיים, שאמרתי שישאיר לי את מה שנשאר מהחיים
שלי. לוי אמר "זה לא יקרה אנחנו לא ניפרד אף פעם". הוא נישק
אותי, אמר שהוא אוהב אותי והלך לראות טלויזה.
הרגשתי שאני צריכה לארוז את הדברים שלי וללכת. זה באמת מה
שעשיתי, נסעתי לדירה שלי. שהגעתי הרתחתי מים לקפה והלכתי
לישון.

אתמול בבוקר שקמתי הייתה ערמת אשפה אצלי במטבח, לקחתי את
העניין לידיים אספתי את כל שקיות האשפה והלכתי לפח שנמצא ממש
מתחת לבניין שלי.
פתחתי את הפח ושמעתי תיקתוק מעצבן, הוצאתי כמה ניירות שהיו
בתוך הפח וראיתי צינור שמחובר אילו שעון ויוצאים ממנו המון
חוטים. ההיגיון הפשוט שלי אמר לי שזה כנראה פצצה- האמנתי לו.
נכנסתי הביתה, השתנתי, ואז התקשרתי למגן דוד כי חשבתי שזה יהיה
נחוץ כי בטח יהיו הרבה הרוגים. לטלפון ענתה אחת שרה או שרית
היא אמרה לי שהם עסוקים נורא ושהם לא יכולים להגיע, הבנתי את
המצוקה שלהם. אז התקשרתי למשטרה וסיפרתי להם על הפצצה שמצאתי.
תוך חמש דקות כבר דפקו אצלי בדלת, ישר פתחתי אותה. עמד שמה
שוטר שהזכיר לי סנאי קטן כמו ראיתי פעם בחנות חיות ברמת גן.
הוא שאל אותי אם אני זו שהתקשרה בקשר לפצצה בפח, אמרתי שכן.
הוא הודיע משהו למכשיר קשר שלו והגיש לי כמה טפסים למלא. לא
עניתי עליהם, אבל עשיתי כאילו. בנתיים הוא עמד והסתכל מסביב.
כשהחזרתי לו את הטפסים הוא עיין בהם תוך כדי הנהון, ופתאום,
הוא עצר שניה עם ההנהונים. נלחצתי. הוא התסכל עלי ואמר למכשיר
קשר "יש לנו תיק סגור!".  


באותו ערב ממש שוב דפקו אצלי בדלת. הפעם זה היה מערוץ 1 הם
ביקשו ראיון איתי, מה יזיק? חשבתי. הכנסתי אותם הביתה וישבתי
בשולחן. איזה אחת התישבה בכיסא מולי וישר התחילה לשאול המון
שאלות למה חשבת שזה היה פצצה, באיזה שעה זה היה, למה היו כל כך
הרבה שקיות זבל ליד הפח, למה זה ולמה ככה, היא אפילו שאלה אותי
שאלות על לוי!
לא הייתי כל כך מרוכזת כי חשבתי על סנאי חמוד שרץ על קרוסלה
כמו בחנות. אז היא ששאלה הרבה שאלות, המשיכה עם השאלות והתחילה
ממש להציק. אז גירשתי אותה אמרתי לה "מישהו בחוץ מחפש אותכם"
היא הפנתה את הראש לצלם שישב מאחוריה "סיימנו" אמרה לו, והלכה.


היום התעוררתי לצלילי דפיקות חוזרת על הדלת. פתחתי את הדלת
ולפני עמד הסנאי הקטן. זה היה בדיוק אותו שוטר שהיה אצלי גם
אתמול. הוא התחיל לדבר ניסיתי להתרכז, כי היה לי נדמה שהוא
מנסה להסביר לי משהו. הסתכלתי על הידיים השעירות שלו שהחזיקו
דף ורוד מגולגל, החזרתי את המבט בחזרה לפרצוף שלו, הוא בנתיים
המשיך לדבר. אולי הוא רעב חשבתי והחזרתי את המבט לדף אז הוא
נתן לי אותו. עיינתי בו , כביכול, קראתי את המילים "צו חיפוש"
שהיו רשומות בגדול, הסתכלתי על הדף כמה דקות.
שמעתי את הקול של הסנאי שוב מנסה לתקשר איתי, לא הבנתי מילה.
"אני לא מדברת סנאית" אמרתי לו באדיבות "אני מצטערת!" חייכתי
אליו בתקווה שיבין. סגרתי עליו את הדלת. אז דפקו שוב, פתחתי את
הדלת נכנסו כמה שוטרים. הם כבר לא נראו כמו סנאי.
הלכתי למטבח והכנתי קפה. ישבתי בשולחן והסתכלתי עליהם פולשים
לי לבית, מחטטים לי במגירות, שוברים לי את המכונת קפה, את
האוסף חרסינה וקורעים את הספה. לא הפריע לי כל זה, אפילו זה די
מצחיק שהורסים לי את הבית בלי שאני יודעת למה! התחלתי לגחך,
ואז הסנאי פתאום התעטש, אז צחקתי קצת. הוא הסתכל עלי והסתכלתי
עליו חזרה. חטפתי ממש התקף צחוק. התחלתי להשתעל ומהשוק נפלתי
על הריצפה. זה הרגיע אותי, יחסית.
הסנאי הרים אותי מהריצפה, ואמר משהו, לא יכולתי לעמוד בזה, שוב
התחלתי לצחוק.

פתחתי את העיניים ומצאתי את עצמי בבית חולים, באמת שרציתי לקום
אבל שניסיתי הבנתי שהידים קשורות באזיקים למיטה.
אז נשכבתי בחזרה.
הסתכלתי מסביב וראיתי את לוי מחזיק זר פרחים, "אה לוי בא לבקר
אותי", אמרתי בקול רם בראש. הוא הניח את הזר ליד תיק סגול
שממנו יצא צינור כזה שמחובר עליו שעון ויצאו ממנו חוטים..







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המציצה זה אני



פילגש של לואי
ה-14


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/02 2:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'סטין ורטיגו ריינר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה