"דוד אני רעבה "
אמרה הפעוטה לאיש,
שהרימה בגעגועים ואהבה,
ושמלה עליה הלביש.
פעוטה זו מבן רבבות.
שנכלאו כמו בקר
לניסויים במעבדות.
לא זכרה דבר.
לא זכרה, כי האיש מולו עמדה,
בעצם הוא אביה, מולידה.
בעצם, לא זכרה דבר
לא הווה ולא עבר.
רצוי לה לשכוח,
מה שהטריף לה המוח.
כי איש דומה לזה
אכזר, רשע, נבזה.
במחטים אותה דקר,
ובעיניו מבט כה
קר.
סבלה קור ורעב.
שמשה בשר ניסויים.
אף
אחד אותה לא אהב,
עברה זוועות ועינויים.
גדלה התינוקת לעלמה.
צלקות לא הגלידו בנפשה.
סיוטים הטריפו חלומה
לא להתעורר בקשה.
יום רדף עוד יום
נר נשמה דעך
נעמוד לזכרם דום.
איפה היה אז
המלאך??
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.