יש לי אוקיאנוס. זה לא שקניתי אותו או משהו, פשוט נולדתי איתו.
אף אחד לא העביר לי אותו בירושה, ואף אחד לא נתן לי אותו במתנה
לברית. גם לך יש אוקיאנוס. לכולם יש אוקיאנוס.
לכל אחד יש אוקיאנוס שונה. המים הם לא אותם מים... חלק
מהאוקיאנוסים עמוקים, חלק פחות. חלק מלוחים וחלק פחות. בחלק
שוחים הרבה אנשים, בחלק פחות. אצל חלק החופים הם חופי
נודיסטים, אצל חלק לא. אצל חלק מהאנשים האוקיאנוס מתרוקן
בלילה, ואז הוא יכול לשכב בשקט ולהתכונן לבלגן שיהיה בבוקר.
אצל חלק זה הפוך. האוקיאנוס שלהם רגוע במשך היום, אבל בלילה
הסערה מתחילה.

באוקיאנוס שלי, יש הרבה מערבולות. יש שם די הרבה אנשים, ששוחים
להם להנאתם. מדי פעם הם מבצעים צלילות לעומק, מגלים קצת מה יש
בקרקעית, מפשפשים בחומר שאף אחד לא באמת יודע ממה הוא עשוי. מי
שנשאר יותר מדי זמן למטה, עלול לטבוע. ואם מישהו טובע, זה
לתמיד. מדי פעם עולים לחוף חלק מהעצמות שלו, ממה שנשאר לו
באוקיאנוס שלי.
לאוקיאנוס שלי יש רק מציל אחד, וזה אני. אני זה שמחליט את מי
להכניס לאוקיאנוס, ואת מי להוציא.
אם מישהו עומד לטבוע, אני זה שמחליט אם להציל אותו או לא.
באוקיאנוס שלי, כמו בכל אוקיאנוס, יש הרבה מערבולות וזרמים
חזקים. מי שלא מכיר את הזרמים האלה מספיק טוב, עלול לטבוע
ולהישכח לעד.
מדי פעם נכנס מישהו חדש למימי האוקיאנוס. לפעמים הוא עושה הרבה
גלים גבוהים, ולפעמים אפילו לא מרגישים אותו.
אחרי כמה זמן שהמתרחץ נמצא במים ולא טובע או ניצל מטביעה, הוא
מתחיל להתרגל למים.
יש פחות סיכויים שהוא יטבע.
פעם האוקיאנוס שלי בכלל לא היה אוקיאנוס. בקושי בריכה אומללה
הוא היה אז. ופתאום נכנסה מישהי חדשה לבריכה שלי, והיה קצת
צפוף. אז עשינו הרחבה. לאט לאט הבריכה גדלה וגדלה, והיום היא
כבר בגודל של אוקיאנוס.
כלפי חוץ, האוקיאנוס מאד יפה ומזמין אליו גולשים שיגלשו עליו.
הגולשים מגיעים בעיקר כשיש גלים מן הסתם. אני לא אוהב את
הגולשים יותר מדי. הם בעיקר מציקים, עושים הרבה רעש, ולוקחים
הרבה תשומת לב מהאנשים שבתוך המים שלי. לפעמים, כשגולש נשאר
יותר מדי זמן במים שלי, נמאס לי ממנו ואני מטביע אותו. אבל לא
בהטבעה רגילה. הפעם אני רוצה שכולם יראו כמה אני חזק וכמה אני
שולט במים שלי.

לא מזמן, הגיעה בחורה חדשה לחוף שלי. היא לא בזבזה יותר מדי
זמן, ונכנסה ישר למים העמוקים. היא לא עשתה הרבה גלים, ולמרות
שמדי פעם ידעתי שאני חייב להטביע אותה, לא עשיתי את זה. היא
היתה כ"כ נוחה. לא היו לי שום בעיות איתה, והיא בכלל לא משכה
תשומת לב משאר המתרחצים. היא צללה אצלי ממש עמוק. היא נהנתה
לשחק עם הקרקעית, והיא חושבת שהיא יודעת ממה היא עשויה. אבל אף
אחד לא יודע ממה הקרקעית שלי עשויה, ממה אני בנוי.

היא לקחה נשימה גדולה לפני שהיא צללה, והיא עדיין לא יצאה. אני
יודע שהיא לא טבעה, כי אחרת הייתי מציל אותה, אבל בכל זאת, אף
פעם לא צללו אצלי כ"כ הרבה זמן. ככל שהחודשים עברו, והיא לא
יצאה, חשבתי בכיוון אחר.
אולי אחרי זמן מסוים, המתרחץ הופך להיות חלק מהקרקעית?